ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן נה
ת"ר הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם לבנו ר' יהוד' אומר בנו קדמו שזה מצותו על אביו וזה מצות בנו עליו א"ר ירמיה הכל מודים כל היכא דליכ' אלא ה' סלעי' הוא קודם לבנו מ"ט מצוה דגופי' עדיפי כי פליגי היכא דאיכא חמש משועבדים וחמש בני חורין ר' יהוד' סבר מלוה דכתי' בתורה ככתובין בשטר דמי' והני חמש סלעים פריק לברי' ואזל כהן וטריף לי' לחמש משועבדי' לדידי'. ורבנן סברי מלוה דכתיבי' בתורה לאו ככתובין בשטר דמי' והלכך מצוה דגופי' עדיף. וכתבו התוס'. ואזל כהן וטריף להו ממשועבדי' כלומר בבני חרי פריק לי' לבריה שאם הי' פודה את עצמו בבני חרי לא הי' פודה בנו ממשעבדי דמיירי שנשתעבדו קודם שנולד הבן ולכך מוקדם פדיון בנו ואין כאן אונאה ללקוחות דמצות בנו עליו יותר ממצות גופי'. וקשה דאדרב' יש אונא' ללקוחות דמצות גופי' עדיף ויאמרו פדה את עצמך בתחלה ואם יאמר אפדה את עצמי ממשעבדי יאמרו אין נפרעין מנכסי משועבדי' במקום בני חרי ואפילו פדה בנו בכור בבני חרי יאמרו לכהן הנחנו לך מקום לגבות ממנו אותם חמש בני חרי ולכן פיר' ר"י דמיירי כגון דאיכא חמש משועבדי' מיצחק שעשאן אפותיקי לכהן עבור יעקב בנו ואח"כ מכרה ושוב גדל יעקב והי' לו בן ועמד הוא ובנו לפדות ואין להם אלא ה' סלעים מבני חרי. ור' יהוד' סבר מלוה הכתוב בתורה ככתובה בשטר דמיא והיה לו אפותיקות בשטר לכהן קודם ולכך גובה מהן אעפ"י שיש לו בני חרי ליעקב לפי שמצותן על נכסי אביו יותר מעל נכסי עצמו ואינ' יכולין לומר הנחנו לך מקום לגבות בנכסי יעקב שאין עליו לשלם חוב של אביו ומנכסיו אין לו כלום וכן משמע הלשון דקתני שזה מצותו על אביו ע"כ ולענין הלכה פשיטא דהלכה כרבנן גם כתבתי בפ"ק דב"ק סימ' ט"ז דמלוה הכתוב' בתור' לאו ככתוב' בשטר דמי נמצא פסקן של דבריה' דאפי' בכה"ג שהיו לו משועבדי' מנכסי אביו ועשאה אפותיקי לכהן אפ"ה לאו ככתוב' בשטר דמי' ואינ' גובה ממשועבדי' וא"כ גופו עדיף ונותן לכהן ה' סלעים דבני חרי וה' סלעים דבנו ימתין הכהן עד שיעשיר או עד שיגדל ויפדה את עצמו ואפי' הי' לו משועבדי' הרבה אחר שנולד הבן אינו גובה מהן משום דמלוה הכתוב' בתורה לאו ככתוב' בשטר לענין שיגבה ממשעבדי ומ"מ אם עמד הכהן בדין על החמש סלעים גובה ממשעבדי' וא"כ היכא דהי' לו ליעקב ממשועבדי' מנכסי אביו יצחק שעמד ועשה אפותיקי א"כ פודה את בנו מנכסי בני חורין שלו והכהן גוב' פדיון עצמו ממשעב' של אביו כדברי ר' יהוד' ותימ' על הרי"ף והרא"ש שהשמיטו סוגי' ולא כתבו אלא הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם לבנו. והטור כתב וז"ל ואם הוא לפדות ויש לו בן לפדות פודה עצמו תחלה ואח"כ בני. ואם אין לו אלא חמשה סלעים פודה בהן את עצמו ששעבד כל נכסי עד שלא נשאר לו ה' סלעים בני חורין אין הכהן גובה הפדיון מן המשועבדים אעפ"י שקדם חוב הפדיון לחוב של ב"ה ע"כ והר"ן תפס דרך קצרה ולא הזכיר אלו החלוקי' שחילקת'. והנה מה שכתב שיפדה עצמו מקודם אינו מוכרח כ"כ דאיכא למימר ע"כ לא קאמרי דגופא עדיף אלא דאין לו אלא ה' סלעים אבל היכא דיש לו לפדות גם את בנו שמא בזה כ"ע מודו שפודה את בנו תחלה משום שמצותו עליו ומ"מ מסתבר שלא לחלק שקודם הוא לבנו לכל מילי וכן פסק הרמב"ם תו מסיק תניא לפדות את בנו ולעלות לרגל פודה את בנו ואח"כ עולה לרגל ר' יהוד' אומר עולה לרגל ואח"כ פודה את בנו שזו מצוה עוברת וזו מצוה שאינ' עוברת בשלמא לר' יהודא כדקאמר טעמ' אלא רבנן מאי טעמייהו דאמר קרא כל בכור בניך תפדה והדר לא יראה פני ריקם והלכה כת"ק. תו מסיק תניא מניין שאם היו לו חמש נשים ויש לו מהן חמשה בנים שחייב לפדות את כולן שנאמר וכל בכור בניך תפדה פשיטא בפטר רחם תלא רחמנא. מהו דתימ' ניליף בכור מנחלה מה להלן ראשית אונו אף כאן ראשית אונו קמ"ל וכל בכור בניך תפדה: