ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן נב
מתניתן כל מצות הבן על האב אנשים חייבים ונשים פטורות כל מצוה האב על הבן א' אנשים ואחד נשים חייבין וכל מצות עשה שהזמן גרמא אנשים חייבין ונשים פטורות וכל מצות עשה שאין הזמן גרמא אחד האנשים וא' נשים חייבין וכל מצות לא תעשה בין שהזמן גרמא ובין שלא הזמן גרמא אחד האנשים וא' הנשים חייבין חוץ מבל תשחית ובל תקיף ובל תטמא למתים ופריך בגמרא מאי כל מצות הבן על האב אלימא כל מצוות דמחייב ברא למיעב' לאבא נשים פטורות והתני' איש אין לי אלא איש אשה מניין כשהוא אומר איש אמו ואביו תיראו הוי כאן שנים. א"ר יהודה ה"ק כל מצות הבן המוטלות על האב לעשות לבנו אנשים חייבין ונשים פטורות תנינא להא דתנו רבנן האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות וי"א אף להשיטו במים ר' יהוד' אומר כל שאינו מלמד את בנו אומנות. מלמדו ליסטית ליסטי' ס"ד אלא כאלו מלמדו ליסטית ופריך מאי בינייהו דאגמרי' נמי עיסקא פי' אם למדו סחורה לת"ק הרי למדו חיים. ר' יהודה דאתי לטעמי' אומנות דווקא כי פעמים שאין לו במה לעשות סחורה ועומד ומלסטם. תו פריך מאי כל מצות האב על הבן אלימא כל מצות דמחייב אבא למיעבד לברי' נשים חייבות והתניא האב חייב בבנו למולו ולפדותו אביו אין אמו לא אמר רב יהוד' ה"ק כל מצות האב המוטלות על הבן לעשות לאביו אחד אנשים וא' נשים חייבין תנינ' להא דתנו רבנן איש אין לי אלא איש אשה מניין כשהוא אומ' תיראו הרי כאן שנים א"כ מה ת"ל איש איש סיפק בידו לעשו' אשה אין סיפק בידה לעשות מפני שרשות אחרים עליה אמר רב אידי אמר רב נתגרשה שניהם שווים ומסיק למולו מניין דכתיב וימל אברהם את יצחק בנו וגומר כאשר צוה אותו אלקים אותו ולא אותה והיכא דלא מהליה אבי' מחייבי בי דינ' לממיהלי' דכתיב המול לכם כל זכר. וכתב הרא"ש ואין לברך להכניסו בברית וכ"כ הר' ברצילוני בשם רב האי גאון בר שלמין במקום שאין האב הכל מברכין להכניסו והרב כתב שאין מברכין עכ"ד והמנהג שיברך א' מן הקהל כאשר כתבתי בפר' ר' אליעזר דמילה סי' י"ז. והיכא דלא מהלוהו בי דינא. מחייב איהו לממהלי' נפשי' דכתיב וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו ונכרת' וכתב הטור וז"ל האב חייב למול את בנו ולא אשה את בנה ומיהו אינו חייב כרת אם לא ימולנו שאין כרת אלא בערל עצמו דכתי' וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו ונכרת' לא מלו חייבין ב"ד למולו לא מלוהו ב"ד חייב למול את עצמו כשיגדיל ואם לא מל חייב כרת וכתב הרמב"ם אין מלין בנו של אדם שלא מדעתו אלא א"כ עבר ונמנע למולו שב"ד מלין אותו בע"כ. נתעלמו ב"ד ולא מלוהו חייב למול את עצמו כשיגדיל ובכל יום שיעבור עליו לכשיגדיל מבטל מצות עשה אבל אינו חייב כרת עד שימות והוא ערל במזיד ע"כ ואיני יודע למה אינו באיסור כרת בכל יום שיעבור וכן כתב הראב"ד וכי משום התראה ספק פוטרין אותו מן השמים ובכל יום ויום עומד הוא באיסור כרת ע"כ: