אור ברסלב
ים של שלמה על קידושין פרק א › סימן נא

ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק א · סימן נא

סימן נ

מתניתן כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין כיצד החליף שור בפרה או חמור בשור כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין משנה זו פירשתי בפ"ק דהזהב. תו שנינו רשות הגבוה בכסף ורשות ההדיוט בחזקה אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ע"כ מסקינן בסוגיא ת"ר כיצד רשות הגבוה בכסף גזבר שנתן מעות בבהמה אפי' בסוף העולם קונה ובהדיוט לא קנה עד שימשוך כיצד אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט זה האומר שור זה עולה בית זה הקדש אפי' בסוף העולם קונה ובהדיוט לא קנה עד שימשוך ויחזיק. משכו במנה ולא הספיק לפדותו עד שעמד במאתיי' נותן מאתיים מ"ט [ונתן הכסף וקם לו משכו במאתים ולא הספיק לפדותו עד שעמד במנה נותן מאתים מ"ט] שלא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש פי' שאם משכו מיד הדיוט ישלם כל מעותיו דקנאו במשיכה וברשותו הוא דזל פדאו במאתיים ולא הספיק למשכו עד שעמד במנה נותן מאתיים שנא' ונתן הכסף וקם לו פדאה במנה ולא הספי' למשכו עד שעמד במאתיים אין נותן לו אלא מנה ואמאי ה"נ נימא שלא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש. אטו הדיוט לאו במי שפרע קאי ע"כ הסוגיא וכתבו התוס' אהא דאמר לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש וא"ת תיפוק לי' מטעם דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וכיון דמשכו במאתיים אינו יכול לחזור בו. וי"ל כיון דבטעות הי' כמו הכא שלא יהא סבור שישתנה השער לא הוה כמסירתו להדיוט. וק' דאמרי' בפ' יש נוחלין גבי בנו של יוסי בן יועזר דאשכח מרגנית' אמרה לי' דביתהו זיל מוכ' לגיזבר דהקדש ולא תסיימ' את דאמירה לגבוה כמסיר' להדיוט ואמאי הא שומא בטעות הוא אם יאמר לתתו פחות' משווי'. וי"ל בדבר שאין שומתו ידוע כגון מרגנית' גומר בדעתו אפי' שווי' יותר שהרי כמו כן מסופק שמא שוה פחות אי נמי י"ל דהתם כששם אות' בפחות משווי' מתכוון לוותר להקדש א"כ שייך לומ' אמירתו לגביה כמסירתו להדיוט. אבל הכא לא נתכוון לוותר כלל כשמשכו במאתיים שכך הי' שוה באותו שעה ולא שייך אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ע"כ הקדשות שלנו שאין דינו כהקדש גמור אלא כצדקה בעלמא כאשר כתבתי לעניין ריבית ואונאה שדינ' כשאר ממון הדיוט ה"נ לענין קנייה אבל מ"מ באמירה בעלמא מתחייב משום נדר וכופין אותו לכך עיין בפר' אעפ"י סי' ה' ומ"מ לא אמרי' אמירתו לגביה כמסירתו להדיוט אלא בדבר שבא לעולם אבל לא בא לעולם לא ואין בו אפי' משום נדר א"ל שיאמר כשיבא לידי יהא הקדש או יהא לעניים דאז צריך לקיים דבריו כשיבא לידו כאשר כתבתי בפ' שור שנגח ד' וה' סי' ב' כתב הטור וז"ל אמירת אדם לגבוה כמסירתו להדיוט. לפיכך מי שנודר צדקה אי אפשר לו לחזור בו. וה"מ בלא שאלה אבל אם מתחרט ומוצא פתח לנדרו י"א שנשאל לחכם ומתירו כל זמן שלא יצא מתחת ידו דהוי כמו הקדש בטעות דקי"ל שאינו הקדש ומיהו אם מקדיש או נודר דבר שאינו בידו כגון שיש לו חוב על אחר ואומר יהיה להקדש או לצדקה אינו כלום. אבל אם אומר חוב שיש לי ביד פלו' יהי לצדקה אם אומר כן בפני הגבאי ובפני בעל חוב זכה בו הגבאי והרי הוא צדקה ואי אפשר לחזור בו ואסור לשנותו כאלו כבר בא ליד גבאי עכ"ל. והנה מה שכתב שיכול לשאול עליו כך כתב הרא"ש בתשוב' כלל י"ב וז"ל מה שהקש' לך על פי' ר"י שפירש דנדר לעניים יש לו התרה לא ידענא מאי קשה לי' למר אפי' נדר להביא קרבן יכול להתיר נדרו כ"ש אם נדר לעני שיכול להתיר נדרו ע"כ. ומ"מ נראה שלא להתיר נדרו ע"כ. ומ"מ נרא' שלא להתיר אלא ע"י פתח וחרטה ויהיו דברים המתיישבים על הלב והכל לפי ראות עיני החכם בתשובה והטור הביא וז"ל שאלה לא"א ז"ל ששאלת אדם שקנה קרקע אדעתא שיעשנה הקדש ואחר שקנאו נמלך ולא רצה להקדישו אי אמרי' בי' אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט. תשובה. אם קנה אדעתא שיעשנו הקדש ולא הוציא בפיו כלום הוה דברים שבלב ואמר שמואל גמר בלבו צריך להוציא בשפתיו וכן אם אמר קרקע זה לכשאקנ' יהיה הקדש אינו כלום שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם. אבל אם אמר לכשאקנ' אקדישנה או אתננה להקדש הוי עליו נדר וצריך לקיים נדרו. ע"כ. אבל המרדכי כתב בפ"ג דב"ב דמדאמרי' בפ"ג דשבועות גמר בלבו מניין ת"ל כל נדיב לב ובפ' האיש מקדש פריך סתמא דתלמודא אקדשים ותרומה מה להנך שכך ישנן במחשבה. פסק בתשובות הגאון שהגומר בלבו ליתן לצדקה חייב כאלו הוציא בפיו ואע"ג דבפ"ג דשבועות קאמר דתרומה וקדשים שני כתובים הבאי' כא' ואין מלמדין פרש"י בתשוב' דצדקה כנדרים ונדבות דמיא הלכך גמר בלבו ליתן צדקה חייב כאלו הוציא בפיו עכ"ל והנה דעת הרא"ש כדעת ר"י אבל ר"ת חולק וסותר שאין צריך להוציא בשפתיו וכן דעת ר"ת בהג"ה סמ"ק וגם הרא"ש עצמו בפ"ק דתענית כתב דגם צדקה מועיל גמר בלבו ומ"ה הכריע נמי מהרי"ק לפסו' דגבי צדקה מועיל גמר בלבו ומ"מ יכול לשאול על נדרו אפי' בלא פתח אלא בחרטה לחוד סגי:

תוכן העניינים

ים של שלמה על קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה