ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן מו
פסקא ושאין לה אחריות וכו'. מנלן דכתיב וכי תמכו' ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד ולר' יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות תנא תקנתא דרבנן קתני נכסים שאין להן אחריות נקנים עם נכסים שיש להן אחריות וכו'. מה"מ אמר חזקי' דאמר קרא ויתן להם אביהם מתנות רבות עם ערים בצורות אשר ביהודה. איבעיא להו מי בעינן צבורין בה או לא. וכן קמבעיא להו מי בעינן אגב או לא ת"ש קתני כל הני ולא קתני אגב פירש כל הני ועמו מאה צאן ולא קתני אגבן ק' צאן וליטעמך קנה מי קתני אלא מדאמר קנה פירש הוצרך לומר לאחר זכה בטפח על טפח לפלו' ועמו מאה צאן שבידי שלא אוכל לחזור בו. ה"נ עד דאמר אגב והלכת' צבורי' לא בעינן ואפי' אין ראוי להניחן שם כגון קרקע כל שהו אגב וקני בעינן כתב הרא"ש וז"ל כלומ' צריך המקנה לומר לקונה קני הא ארעא וקנה אגב' הנך מטלטלי דאית לי במקום פלו' וכיון דאחזיק בהך ארעא קנה להנהו מטלטלי או להנהו זוזי כל היכא דאיתנהו. וכתב הר"ן וז"ל ת"ש דקתני כל הני ולא קתני אגב ואע"ג דמתני בהו עם אלמא עם לא הוי כאגב. אבל הרא"ה ז"ל כתב דעם הרי הוא כאגב וכי איבעיא לך אי בעינן אגב או לא היינו לומ' אי בעי בלא אגב ובלא עם אלא דא"ל קני קרקע ומטלטלין וכי אמרינן ת"ש דקתני כל הני ולא קתני אגב לא מהני דאתני בהו עם מוכח אלא מעובדא דר"ג וזקנים אמימרא דרבה בר יצחק דמייתינ' להו נמי למיפשט בעינן דציבורין ולא קתני בהו לא עם ולא אגב ואסיקנא דאגב וקני בעינן ה"ה דסגי בעם ע"כ ולשון דכל הני לא משמ' כלל כדברי הרמ"ה. וכמו שפירש להדיא דקאי אעמו ומאה צאן וכתב עליהן וז"ל והר"ם כתב בפרק שלישי מהלכות מכירה וכל זמן שהמטלטלין צבורין בקרקע לא בעינן אגב נרא' שהוא מפרש דכי איבעי' לן בגמ' בעינן אגב היכי כשאין צבורין והיכי דכתב דאסיקנ' דלא בעינ' צבורין איבעי' לן אי בעינן אגב או לא הא בצבורין לא בעינ' אגב דהוה לי' קרקע זה בחצירו וחצירו של אדם קונה. ואין דבריו מחוורים שא"כ היה לו לפרש דדוק' בחצר המשתמרת דחצר שאינה משתמרת אינ' קונה כדמוכח בפרק קמא דב"מ ואף הוא ז"ל כתב כן בפרק ד' מהלכות זכיי' ומתנה וכבר השיג עליו הראב"ד ז"ל ע"כ וכן הוא עיקור דסתמא דתלמודא ולא חילק מידי וכתב סתמא צבורין לא בעינ' ואגב וקני בעינ' ע"כ. תו מסיק איבעיא להו שדה במכר ומטלטלין במתנה מאי ת"ש עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו אלמא שדה במכר ומטלטלין במתנה קנה. תו איבעיא להו שדה לאחר ומטלטלין לאחר מהו ת"ש עשור שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף כדי שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו. מאי מושכר לו מושכר למעשר אב"א שאני ר' עקיבא דיד עניים הוה ולא אפשוט וכתב הטור וז"ל הקנה קרקע לא' ולשני מטלטלין אגביו מבעיא אם קונה אם לאו ולא אפשט' וכתב הרמב"ם לא קנה ואם תפס אחר שחזר בו המקנה אין מוציאין מידו ע"כ ותפס לשון הרמב"ם שדרכו לפסוק כן בכל תיקו אם תפס לא מפקינן מיני' בענין זה, אבל דעת הרמב"ן והרשב"א דס"ל בפ"ג מפקינן מיני' וכתב עוד הר"ן ומ"מ מדאמר שאני ר' עקיבא דיד עניים הוא משמע אי תפס לא מפקינן ואני כבר הכרעתי בפרק כיצד סי' ה' דבעיא דלא נפשטה אי תפס לא מפקינן מיני' ואינו כמו תיקו וכתב עוד הר"ן ומ"מ מדאמר שאני ר"ע דיד עניי' הוא משמע דשדה לאפטרופוס ומטלטלין ליתומים קנו כי היכא דיד עניים הוא אפטרופוס נמי יד יתומים אבל אחרים חולקים ואמ' דגבאי שאני לפי שעניים עליו לפרנסן וכל שאין מעות בכיס צריך לטרוח בשבילם ונמצא שיש לגבאי טובות הנאה במה שהעניים זוכין בו וה"ל כשדה ומטלטלין לאחד משא"כ באפטרפוס והראשון נראה עיקר וכן דעת הרשב"א ז"ל עכ"ל. וכן המגיד משנה הביא דעת הרשב"א לחוד. וכתב הקאר"ו ונ"ל דיתומים דנקני לאו דוקא דה"ה לאדם גדול שיש לו אפטרפוס אלא אורחא דמלת' נקיט דאפטרופא לדיקנני לא מוקמינן ע"כ ואני אומר דלא דמיא כלל ליתמי או לעניים דאין להן יד כלל בלא גבאי ובלא אפטרפוס משא"כ באדם גדול שאם ירצה הכל הוא בידו אם לא בנשתטה דהויא כמו קטן וכתב רבינו ירוחם דה"ה לקרקע בשכירות ומטלטלין במתנה או איפכא דקנה וכן מוכח בגמרא דר"ג הקנה מעשר לר' יהושע אגב שכירות קרקע ונראה דה"ה איפכא כלומ' קרקע במכר או מתנה ומטלטלין בשכירות דקנה דשכירות ליומי' ממכר הוא כדמוכח בהזהב וכתב עוד לשם וקרקע מושאל ומטלטלין במתנה יש מי שכתב דלא קנה ומדברי התוספ' נראה דקנה ע"כ. ובתוספ' שלפנינו לא מצאתי שום דבר משאלה אלא בשכירות גבי גוברא היה בספינה כו' שאמר עישור זה נתון ליהושע ומקומו מושכר לו וכתבו וז"ל תימא למה לא נקנו לו המקום בחליפין. ושמ' שכירות אין נקנה בחליפין דאמר התם כשם שהקרקע נקנה בכסף בשטר ובחזקה כך שכירות קרק' נקנה בכסף ובחזקה ובחליפין לא קתני ע"כ. וכן ראיתי בפסקי התוספות וטעמא למילתי' דחליפין לא קנו אלא לחלוטין כעין חליפין דאורייתא. וה"ה לשאלה דכל דבר שהוא לזמן לא נקנה ל' בחליפין אבל אשאלה לא. וא"כ אפשר דבשאלה לא יכול להקנות באגב. אכן בתוס' דפ"ק דמציאה דמייתי נמי האי עובדא דר"ג וכו'. וכתבו וא"ת אמאי קיבלו שכר היה לו להשאיל להם או להשכיר בחליפין וי"ל דשאלה ושכירות אינה נקנית בחליפין דמשמע להדיא אבל היכא שמושאל שיכול לגבות אגבה מטלטלין ועיקור דין דאינן נקני' בחליפין ומה שהרא"ש השיג עליהן כתב' לשם בפרק קמא סי' מ"ב: