ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן מה
פסקא. כתב ר' ירוחם וז"ל כתבו שטרא מכירה ולוקח טוען שנתן מעות אם השטר מקויים יש מי שכתב דלוקח נאמן ומה שכותבין בשטר שמודה שקיבל לרווחא דמילתא וכתב הרשב"א במקום שכותבין ואח"כ נותנין דמים ללוקח להבי' ראיי' שנתן אעפ"י שהודה בשטר שקיבל כי אין זה כי אם נוסחת השטר ובא ובמקום שנותנין ואח"כ כותבין וכתב בשטר שהודה שקיבל על המוכר להביא ראיי' שלא קיבל וראיי' מסוף פרק בתרא דכתובות כי מאחר שנהגו כן הלוקח נאמן הוא לומר נתתי דמים מאחר שהשטר מקויים בידו ורבינו האי כתב שאין הלוקח נאמן לומר נתתי וכן מוכח בפרק מי שמת בנ"י א' ח"א כתב הרשב"א וז"ל שאלת במה שכתב בעיטור שכתב רבינו אפרים בשם רבינו האי דהיכ' דזבין אינש קרקע בין בשטר בין בעדים בדמים ידועים ולית לי' ראיי' דיהיב דמי הוא בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיי' שנתן וכתבת להודיעך דעתי אם כתוב בשטר מכיר' וקבילית מינך כך וכך אם צריך הקונה ראיי' שנתן תשובה מסתברא שכל מקום שכותבין ואח"כ נותנין דמים עליו להביא ראיי' אבל מקום שנותנין מעות ואח"כ כותבין אין צריך להביא ראיי' שהרי העיד על עצמו שקבל מעות דומה למה שאמרו בפרק שני דייני גבי המוציא ש"ח על חבירו והלה הוציא שמכר לו את השדה ומ"מ אין עיקר דינם נראה יפה לפי שיש לנו עליו קושיות רבות חדא דתני' בפר' מי שמת הרי שהי' אוכל שדה בחזקת שהוא שלו וקרא עלי' ערעור כו'. ואם אמר שטר פסי' הוא או שטר אמנה שמסרתים לך ולא נתת לי מעות אם יש עדים הלך אחר העדים ואם לאו הלך אחר שטרות כלומר יתקיים השטר בחותמיו והלך אחריו וההיא וודאי בשלא החזיק בה שני חזקה דא"כ אפי' ליכא שטר נאמן ועוד שהרי שנינו בפ"ק דב"ב מד' אמות ולמעלה בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיי' שנתן ואמרי' עלי' בגמ' ה"ד אלימא דתבע לאחר זמנו וא"ל פרעתי' בזמנו אמאי בחזקת שלא נתן אלמ' כל שהוא חייב לו מחמת קרקע שמכר לו יבא זמנו ואמ' לי' פרעתיך נאמן שהרי למעלה מד' אמות הרי הוא כקרקע של זה שבנאו ואפ"ה כל שנתרצה לקנות ממנו ולפרוע ובא זמנו נאמן וטעמ' דמסתבר הוא שקרק' נקנה לו וחזרו המעות עליו כחוב וכמלוה ע"פ ונאמן לומר פרעתי ע"כ ודברי רשב"א נרא' עיקר כי ראיות נכוחות: