ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן לח
פיסקא וקונה עצמו בכסף ע"י אחרים כו'. מפרש תלמודא במסקנה אפי' בעל כורחה וטעמא אע"ג דשמענה לי' לר' מאיר דאמר חוב הוא לעבד שיוצא מתחת יד רבו לחירות אפ"ה אם נתנו אחרים הכסף לאדונו משתחרר בעל כרחו אביי מפרש טעמא שאני כסף הואיל וקני לי' בע"כ מקני לי' בע"כ ורבא מפרש טעמא כסף קבלת רבו גרמה לו פי' קבלת רב שמקבל רבו הכסף גרמה לו להשתחרר מאליו ואין אחרים הללו חבין אלא מקבלת רב והרב אין נעשה לו שלוחו אלא לצורך עצמו ומקניהו מאליו אבל חירות השטר קבלת אחרים גרמו לו וכיון דחוב הוא לו אין חבין לאדם שלא מדעתו אבל ע"י עצמו לא דאין קנין לעבד בלא רבו ובשטר דווקא ע"י עצמו דגיטו וידו באין כאחד אבל ע"י אחרים שלא בידיעתו לא דחוב הוא לו לעבד שיוצא מתחת ידו לחירות. וחכמים אומרים בכסף אף ע"י עצמו דיש קנין לעבד בלא רבו וכ"ש ע"י אחרי' אפי' בע"ה מטעמ' דאביי ורבא כדפרישית. ובשטר בין ע"י עצמו בין ע"י אחרים אפי' בלא ידיעתו מן הסתם דזכות הוא לו כל זמן שאינו עומד וצווח ומפרש תלמודא מתניתין דקתני וחכמים אומרים בכסף ע"י עצמו ובשטר ע"י אחרים לא מיתוקמא כולה כרבנן דאם כן נערבינהו וניתנינהו בכסף ובשטר בין ע"י עצמו ובין ע"י אחרי' אלא רישא רבנן והכי קא"ל רבנן לר"מ אף בכסף ע"י עצמו דיש קנין וכ"ש אחרים דזכות לו וכ"ש שטר דזכות:
ואם באנו לפרש שלש מחלוקת ולומ' דרבנן אית להו בכסף בין ע"י עצמו בין ע"י אחרים:
ובשטר ע"י אחרים ולא ע"י עצמו. ורשב"א סבר כרבי מאיר בכסף ע"י עצמו לא ואין קניין וכרבנן בשטר דאין גיטו וידו באין כא' א"כ הא דק' גיטו וידו באין כאחד יחידאה הוא וכר' מאיר עבדינן לי' הילכך ליכא לפרשי כדפרישית דרישא דמילתא אמרוה רבנן סיפא אתאן לרשב"א כך פי' רש"י נמצא ששלש מחלוקת בדבר ומפרש תלמודא בשם רבה אמר רב ששת הא דפליגי ר"מ ורבנן דכ"ע דאין קנין לעבד בלא רבו ואין קנין לאשה בלא בעלה והב"ע דאקני לי' אחר מנה וא"ל ע"מ שאין לרבך רשות בו ר"מ סבר כי א"ל קני קני עבד וקני רבי' וכי א"ל ע"מ לאו כלום קא"ל פרש"י ואפי' אמר ע"ט שאין לרבך רשות בו קני לך לא הי' מועיל משום דיד עבד כיד רבו אם נתנו לו במתנ' זכ' בו רבו הלכ' אע"ג דהו' נק' לה משל אחרי' אי אפש' שיקבלנו הוא ויתנו לרבו ורבנן סברי כיון דא"ל ע"מ מהני לי' תנאי' ר' אליעזר אומר כל כה"ג כ"ע ל"פ דקני עבד וקני רבו והב"ע דאיקני לי' אחר מנה וא"ל ע"מ שתצא בו לחירות ר"מ סבר כי אמר לי' קני ע"מ שתצא בו לחירות דווקא. וכתב הרא"ש מדברי התוספו' וז"ל ואומר ר"ת ז"ל דהלכה כר"מ דאין קנין לעבד בלא רבו ואין קנין לאשה בלא בעלה כדמוכח בפר' בתר' דנדרים גבי הי' חתנו מודר ממנו הנאה שנותן האב מתנה לבתו ובלבד שלא תהא רשות בהן אלא מה שאתה נושאת ונותנת לפיך דקאמר רב עלה בגמר' דווקא מה שאת נושאת ונותנת לפיך אבל אמר מה שתרצה עשי קנה יתהון בעל אפי' אמר ע"מ שאין לבעלך רשות בהן. שמואל אמר אף מה שתרצי עשי לה לא קנה יתהון ומסיק כמאן אזלא שמעתתא דרב כר"מ וקי"ל הלכת' כוותי' דרב באיסורי ואע"ג דפליגי נמי לעניין ממון מ"מ לעניין איסורו איתשיל ועוד דקדק ר"ת דפלוגתייהו דרב ושמואל אליבא דרב ששת דאליבא דר"א אתי שמעתת' דרב כרבנן דלר' אלעזר לא הי' מועיל מה שאת נושאת ונותנת לפיך כמו שאינו מועיל ע"מ שתצא בו לחירות והך דשמואל דלא כר"מ ודלא כרבנן מה שתרצי עשי קנה יתהון בעל אפי' לרבנן שמואל אמר דלרב ששת ע"מ שתצא בו לחירות מועיל אפי' לר"מ כמו מה שאת נושאת ונותנת בפיך וכיון דרב ושמואל סברי כרב ששת הלכתא כוותיה ועוד דסתמא דתלמוד' בכל דוכתא כרב ששת בפר' בן סורר ומורה גבי אינו חייב עד שיאכל משל אביו ושל אמו וקאמר בגמרא ושל אמו מנ"ל מה שקנתה אשה קנה בעלה ומשני דאקני לי' ע"מ שאין לבעלה רשות בו כו' והאריך וקצרתי. והרי"ף יש לו שיטה אחרת ופסק כר' אלעזר. ומאחר שהרא"ש שדרכו לבנות יסודו על הרי"ף וכאן לא הביאו אלמא דס"ל שדעתו רחוק מן האמת כי ר"ת הוכיח בראיות ברורות שהלכה כרב ששת ס"ד הלכה כרבנן ואין הלכה אלא היכא שאמר ע"מ שאין לרבך רשות בו וכסף שע"י אחרים משמע מלישנא דגמרא דקני בע"כ היינו אפי' צווח ואף שלשון הרי"ף לא משמע שלא מדעתי' לא משגיחין בי' וכן דעת הרא"ש והטור והר"ן: