ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן לה
ת"ר אם אמר יאמר עד שיאמר וישנה העבד עד שיאמר כשהוא עבד אמר בתחלת שש ולא אמר בסוף שש אינו נרצע שנאמר לא אלא חפשי עד שיאמר בשעת יציאה אמר בסוף שש ולא אמר בתחלת שש אינו נרצע שנאמר אם אמר יאמר העבד עד שיאמר כשהוא עבד ופריך אמר בתחלת שש ולא אמר בסוף שש אינו נרצע שנאמ' לא אצא חפשי מאי אריא מלא אצא חפשי תיפק ליה דבעינן אהבתי את אשתי ואת אדוני ואת בני וליכא דקס"ד תחלת שש ממש תיפוק לי' דבעינן אהבתי את אשתי ואת בני ועדיין בתחלת שש אין לו אשה ובנים שלא מסר לו עדיין שפחה כנעניות ותו אמר בסוף שש ולא אמר בתחלת שש אינו נרצע שנאמר העבד אטו סוף שש לאו עבד הוא דיום אחרון נקרא סוף שש וכל היום הוא עבד אמר רבא מאי בתחלת שש בתחלת פרוטה אחרונה ומאי בסוף שש בסוף פרוטה אחרונה והכי קאמר אמר בתחלת שש קודם פרוטה אחרונה דכבר יש לו אשה ובנים ולא בסוף שש לאחר שהתחיל פרוטה אחרונה אינו נרצע ואפי' אמר ושנה דכתיב ולא אצא חפשי סמוך ליציאה וכשיש עליו פרוט' שלימה לאו סמוך ליציאה הוא מ"ה אינו נרצע עד שיאמר נמי בסוף פרוטה אמר ושנה בסוף פרוטה אחרונה ולא אמר בתחלה אינו נרצע שנאמר אם אמר יאמר העבד עד שיאמר כשהוא עבד והשתא לא עבד מאחר שהתחיל בה דאין עליו שוה פרוטה והרמב"ם כתב וז"ל ואם אמר יאמר עד שיאמר וישנה העבד עד שיאמר כשהוא עבד אבל אם אמר אחר שש שאינו נרצע עד שיאמר וישנה בסוף שש בתחלת פרוטה אחרונה כיצד כגון שנשאר מן היום שוה פרוטה מדמי מכירתו או יתר מעט. אבל אם נשאר פחות משוה פרוט' הרי זה כאומ' אחר שש ע"כ ולדבריו אי אמר כל זמן שהוא עבד הוא נרצע ובסוגיא משמע דבעי תרווייהו שיאמר סמוך ליציאה דהיינו סוף פרוטה אחרונה וג"כ קודם פרוטה אחרונה שיהא עבד ובוודאי תפס גירסא אחרת וכבר השיג עלי' רש"י וז"ל ובלשון אחר גירסא זו בפי כל איני יכול להעמיד' שהרבה תשובות בה וז"ל אמר יאמר עד שיאמר וישנה העבד עד שיאמר כשהוא עבד. אמ' בתחלת שש ולא אמ' בסוף שש אינו נרצע שנאמ' לא אצא חפשי וה"פ. אמר בתחלת שש פעם אחת ולא חזר ואמר בסוף שש אינו נרצע דבעינן אמר יאמר שתי אמירות. אמר בסוף שש ולא אמר בתחלת שש אינו נרצע שנאמ' לא אצא חפשי וזה כבר יצא. והשתא קשי' לי טובא הא נמי תיפק לי' מאמר יאמר דהא לא שנה ואם באת' לפרש אמר בסוף שש שתי פעמים א"כ לא דמי' לרישא דאי אמור בתחלת שש שתי פעמים מנ"ל דאינו נרצע. ועוד מה לי דשבקי' לדרשא קמיית' דדרש העבד עד שיאמ' כשהוא עבד ונקט לקרא אחריני מלא אצא הרי כבר יצא תיפוק לי מהעבד ע"כ ואולי הי' לרמב"ם גירסא שלישית וכל זה דוחק ותמה על בעל קריית שעשה עצמו מבלי מרגיש. תו תניא יש לו אשה ובנים ולרבו אין לו אשה ובנים אין נרצע שנאמר כי אהבך ואת ביתך לרבות אשה ובנים לרבו אשה ובנים ולו אין אשה ובנים אינו נרצע שנאמ' אהבתי את אשתי ואת בני הוא אוהב רבו ורבו אין אוהבו אינו נרצע שנאמ' כי טוב לו עמך. רבו אוהבו והוא אינו אוהב את רבו אינו נרצע שנאמ' כי אהבך. הוא חולה ורבו אין חולה אינו נרצע שנאמר כי טוב לו פרט לחולה. רבו חולה והוא אינו חולה אינו נרצע שנאמר עמך בעי רב ביבי בר אביי שניהם חולין מהו עמך בעינן והא איכא א"ד כי טוב לו בעינן וליכא תיקו ומספק אינו נרצע וכן פסק הרמב"ם. עוד אעתיק לך דיני רציעה מדברי הרמב"ם ורובה מספרי וז"ל כיצד רוצעין מביאו לב"ד של שלשה ואומר דברים לפניהם ומגישו לסוף שש אל הדלת או אל המזוזה כשהן עומדין בבנין בין דלת ומזוזה של אדון בין של כל אדם ונוקב את אזנו הימנית בגובה של אוזן במרצע של מתכת עד שיגיע לדלת שנאמר ונתת באזנו ובדלת ולא נאמר מזוזה אלא שיהי' עומד בין אצל דלת ובין אצל מזוזה ומה מזוזה שהיא עומדת אף דלת כשהיא עומדת. אבל הרצועה בדלת אף שאין שם מזוזה האדון הוא שרוצע בעצמו שנאמר ורצע אדוניו לא בנו ולא שלוחו ולא שליח ואין רוצעין שני עבדים כאחד שאין עושין מצות חבילות חבילות: