ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן לא
מסקינן בסוגיא בעי מיני' רב הונא בר חיננא מרב ששת עבד עברי הנמכר לגוי נגאל לחצאין או אינו נגאל לחצאין גאולתו גאולתו משדה אחוזה גמר מה שדה אחוזה אינו נגאל לחצאין אף האי נמי אינו נגאל לחצאין או דלמא לקולא אמרי' דנגאל לחצאין כדלקמ'. לחומרא לא אמרי' דאינו נגאל. א"ל לאו אמרת התם גבי ע"ע שנמכר בגניבתו נמכר כולו ולא חציי' ה"נ נגאל כולו ולא חציי' אמר אביי את"ל נגאל לחצאין משכחת לה לקולא ולחומרא לקולא זבני' במאה ויהיב לי' חמשין פלגי דדמו ומשבח וקם על מאתן אי אמרת נגאל לחצאין יהיב לי' מאה ונפק דהא כי אייקר לא ברשותי' דמרי' אלא פליגא ואם בא עכשיו לגמור פדיונו יהיב לי מאה ונפיק ואי אמרת אין נגאל לחצאין א"כ כולו ברשותו דמרי' אייקר ויהיב לי' עוד מאה וחמשין דהוי מאתיים ופריך והאמרת נתרבה כספו מכסף מקנתו פי' היכי דאשבח אין מחשבין לו אלא כשעת מקנתו. ומשני כגון דאוקיר וזל ואוקיר:
משכחת לי' לחומרא זבני במאתן יהיב מאה פלגי דדמי ואיכסף וקם על מאה אי אמרת נגאל לחצאין יהיב לי' חמשין ונפק ואי אמר' אין נגאל לחצאין א"כ לא קנה האדון מות' מאה שנתן לו בתורת פדיון א"כ הנך מאה פיקדון נינהו גבי יהיב להו ניהלי' ונפק כ' הרמב"ם בהך דאביי הא פשיטא לעיל דאינו נגאל לחצאין וראיתי בספר קריית שכתב על דברי הרמב"ם שכתב ויש לו ללות ולגאול עצמו מן הגוי וגואל לחצאין ואע"ג דמסיק רב ששת הת' דאינו גואל לחצאין כי היכי דאמרי' נמכר כולו ולא חציי' ה"נ נגאל כולו ולא חציי' וכתיב נמי הגיע ידו דמשמע דאינו לוה וגואל אפ"ה נ"ל דס"ל לרב ז"ל דכיון דאביי קאמר בתר הכי את"ל נגאל לחצאין וכו' משמע דהכי הוי הילכת' וכיון דגואל לחצאין לוה נמי וגואל ואפשר נמי לומר דהא דמסיק רב ששת דאינו נגאל לחצאין היינו ע"י אחרים דקרא ונגאל אאחרים קאי כדאמרי' לעיל אבל ע"י עצמו נגאל לחצאין והיינו דכתב הרב ז"ל וגואל לחצאין וכיון דגואל לחצאין משמע שהקפיד' תורה לחזר שלא יטמע בין הגוים ולהכי לוה נמי וגואל ודחקינן קרא לומר דהשיגה ידו ע"י הלוואה קאמר ודבריו אין מספיקין לי נהי דקי"ל מקבלת הגאונים כל אם ת"ל הלכה הוא היינו בדבר שעומד כבר בבעייא א"כ חשבינן האי ת"ל בפשיטות אבל לחלוק על הראשונ' משמע כלל לישנא דאת"ל גם מה שרצה לחלק בין אחרים לעצמו בגמר' לא מצינו שום ענין. ועוד א"כ ה"ל לאביי למימר אפי' את"ל אינו נגאל לחצאין ע"י עצמו נגאל לחצאין ומשכח' להו לקולא ולחומרא ומדלא אמר הכי ש"מ דדרך את"ל בעלמא קאמר ולפרושי נמי הך בעייא דרב הונא דבעי מרב ששת נגאל לחצאין כו'. לקולא אמרינן לחומרא לא אמרינן מהו קולא מהו חומרא. וע"כ נרא' לי דאין נגאל לחצאין ואם יבא צדק יורנו הדרך אשר נלך בו שאין דין עבד עברי נוהג עתה כי אינ' כו'.