ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן ל
ת"ר כיצד מצות יעוד אמר לה בפני שנים הרי את מקודשת לי הרי את מאורס' לי אפי' בסוף שש ואפי' סמוך לשקיעת החמה ונוהג בה מנהג אישות ואינו נוהג בה מנהג שפחות ר' יוסי בר יהוד' אומר אם יש שהות ביום כדי לעשות עמו שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינ' מקודשת וקאמרי רבנן משל לאומ' לאשה התקדשי לי מעכשיו לאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה בתוך שלשים יום שמקודשת לראשון ופריך פשיטא מהו דתימ' הא לאו אמר לה מעכשיו קמ"ל. תניא אידך המוכר את בתו והלך וקידשה לאחר שיחק באדון ומקודשת לשני דברי ר' יוסי בר יהוד' וחכמי' אומרי' אם רצה לייעד מייעד וקאמר ר' יוסי משל לאומ' לאשה הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום ובא אחר וקדשה בתוך ל' יום שמקודשת לשני ופריך פשיטא מהו דתימא הא לא אמר לה לאחר ל' יום קמ"ל כתבנו שהלכה כרבנן לגבי איסי בן יהוד' ותניא אידך המוכר את בתו ופסק ע"מ שלא לייעד נתקיים התנאי דברי ר"מ וחכמי' אומרים אם רצה לייעד מייעד מפני שהתנה על מה שכתב בתורה וכל המתנה על מה שכתב בתורה תנאו בטל. ופריך לר"מ תנאו קיים והתני' האומ' לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאין לך שאר כסות ועונה הרי זו מקודש' ותנאו בטל דברי ר"מ ר' יודא אומר בדבר שבממון שניתן למחילה הוי תנאי קיים אבל עונה דצער' דגופא היא לא איתיהב למחילה. ומתרץ אמר חזקיה שאני הכא דאמר קרא לאמה פעמים שאין מוכרה אלא לאמה בלבד ורבנן האי לאמה מאי עבדי האי מיבעי' להו לכדתני' לאמה מלמד שמוכרה לפסולים פי' דקידושין תופסין בחייבי לאווין והלא דין הוא אם מקדשה לפסולי' לא ימכרנה לפסולים מה למקדשה לפסולים שכן אדם מקדש את בתו כשהיא נערה הרי מצינו שהקידושין מסורין בידו כל כך שמקדשה אפי' משהביאה סימנין ימכרנו לפסולים שאין אדם מוכר את בתו כשהיא נערה שאין המכירה מסורה בידו כל כך אינו דין שלא תמכר ת"ל לאמה מלמד שמוכרה לפסולים ר' אליעזר אומר אם ללמד שמוכרה לפסולין הרי כבר נאמר אם רעה בעיני אדוניה שרע' בנישואין שאסורה לו מיה' תפסי לי' בה קידושין כדכתיב אשר לא יעדה מכאן שמוכרה לפסולים מה ת"ל לאמה מלמד שמוכרה לקרובי' אע"ג שאין כאן ייעוד שאין קידושין תופסין בה והלא דין הוא אם מוכרה לפסולין לא ימכרנה לקרוביו מה למוכרה לפסולין שאם רצה לייעד מייעד ימכרנה לקרוביו שאם רצה לייעד אינו מייעד אמר קרא לאמה מלמד שמוכרה לקרובים אע"ג שאין כאן ייעוד שאין קידושין תופסין בה ור"מ דדריש להאי לאמה בפוסק ע"מ שלא ליעד לפסולין נפקא לי' מהיכא דנפקא לי' לר' אליעזר ובקרובי' סבר לה כרבנן דאמרי אין מוכרה לקרובים ובכל אלו הלכה כרבנן. תו מסיק תניא חדא מוכר' לאביו ואין מוכרה לבנו ותניא אידך מוכרה לא לאביו דאסורה לו משום בנו ולא לבנו דאסורה לו משום אחותו בשלמא אינ' מוכרה לא לאביו ולא לבנו כרבנן אלא מוכרה לאביו ואין מוכרה לבנו כמאן לא כרבנן ולא כר' אליעזר. לעולם כרבנן מודו רבנן היכא דאיכא צד יעוד פי' כשמוכרה לאביו ויש לו בן ליעדה לבנו דהוה ליה בת אחיו אבל כשמוכרה לבנו אין לו צד יעוד לא לו ולא לבנו דה"ל אחות אביו ופסק הרמב"ם כתניא אידך דמוכרה לאביו וכמ"ש לעיל בסי' כ"ח: