ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן כט
מסקינן בסוגי' המקדש במלוה שיש עליה משכן מקודשת מדר' יוסי בר' יהוד'. וכתב הרא"ש וז"ל אין לפרש דמשכנו שלא בשעת הלוואתו דקני לי' כדר' יצחק דא"כ הי' לו להביא ההי' דר' יצחק כמו שהביא למעלה גבי קדשה במשכון מקודשת אלא אפי' משכנו בשעת הלוואה איירי דומי' דאמה העבריי' ונר' דאפי' אין מזכיר לה המשכון אלא שאמר הרי את מקודשת לי במלוה שאת חייבת לי על המשכון שלך שבידי מקודשת אעפ"י שהמשכון עדיין בידו דהא המקדש במלוה שיש עליה משכון קאמר ולא המקדש במשכון:
וא"ת היכי יליף לה מייעוד והא ביעוד איכא חזרת המשכון שמחזיר לה את גופה י"ל דמשמע לי' דעיקו' היעיד אינ' בחזרת המשכון אלא בשיעבו' שעליה דהוא כמו מלוה ע"כ ודבריו הוא דברי תוספו'. אלא שבזה הוא מחולק בדבריהם שהוא אומר אפי' אומר התקדשי לי במלוה שאת' חייב לי כו'. ודעת התוספו' אינ' כן שכתבו וז"ל אפי' אין מחזיר לה משכון אלא שמוחל לה את המלוה ואעפ"י שהמשכון בידו דהא המקדש במלוה שיש עליה משכון קאמר ולא המקדש במשכון. וא"ת כיון דמקדש בהנאת מחילת מלוה אפי' בלא משכון אמרת דמקודשת לעיל ולמה אנו צריכין ללמוד מדר' יוסי. י"ל דהיכא דאיכא משכון גרוע טפי דס"ד דלא סמכא דעתה כיון שאינו מחזיר לה משכון קמ"ל מלתא דר' יוסי דמקודשת ע"כ והתוספות אזלי לשיטתי' שאינו מחלק בין הנאת מחילת מלוה למחילת מלוה לחוד כמו שפירש' לעיל סי' ו' דלדעת רש"י הי' להם לפרש דאימ' דמחיל' מלוה לחוד דלא מהני בלא משכון ובמשכון מהני אבל מ"מ כל זאת לא שוה לי דסתמא דתלמודא תהא דווקא איירי במחילת מלוה גם מה שהקשו דאין לפרש משום דר"י וכו'. אומר אני שיש לפרש כך וכן משמע הלשון במלוה שיש עליה משכון ולא אמר במלוה שהלוה על המשכון אלמא דאיירי במשכון שלא בשעת הלוואה והא דלא קאמר כדברי ר' יצחק משום דמר' יצחק לא שמעינן אלא שקנה המשכון ובוודאי אם קדשה במשכון מקודשת אבל מדר' יוסי בר' יהוד' שמעינן שאף לא החזיר המשכון מקודשת והיינו טעמא מאחר שהמשכון קנוי לו נמצא כשמקדשה במלוה ומחל לה החוב דאפי' לא הזכיר לשון מחילה מ"מ הוי כאלו הוחזר לה המשכון ויצא מתחת ידו ואינו אלא כפקדון אצלו ודווקא משכון שלא בשעת הלוואה אבל בשעת הלוואה שאינו קנוי לו כלל וגם אינו מחזיר לה המשכון בוודאי אינ' מקודשת וכן עיקר גם הטור לא הזכי' דע' אביו הרא"ש בזה אלא כת' סתמ' מקודש' אפי' לא החזי' לה המשכון והרמ"ה כתב דווקא בשהחזיר לה את המשכון. וכתב עוד דווק' לידי' דמקדש בתורת משכון. אבל אי לא מטי לידי' בתורת משכון אע"ג דמדינ' מצי למתפשי' אזוזי דכל כמה דלא גלי דעתי' דנקטי' לי' בתורת משכון אינ' מקודשת ע"כ ומשמע שדעת ביט' כדברי הרמ"ה שהרי הביאו באחרונה וגם לא כתב וא"א הרא"ש הסכים לסברא הראשונה והיינו משום דלא מסתברא לי' לומר שהתא מקודשת בלא החזרת המשכון ואף שהרמ"ה לא ירד לחלק כמו שחילקתי דמשכון שלא בשעת הלוואה שפיר מקודשת אפי' בלא החזרת המשכון מ"מ דבר מסתברא הוא וראוי להכריע כן מאחר דהתוספו' והרא"ש פסקו אפי' במשכון בשע' הלוואה: