ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן יד
מסקינן ההוא גברא דהוה קא מזבין חומרי פי' בוטינ"ש שעושין של בדיל וחורזין הרבה מהן בחוט א' ועושין כמין ענק ונותנין בצוואריהם למכור אתאי ההי' איתתא אמר' לי' הב לי חד שוכה פירש מלא חוט הענק א"ל אי יהיבנא לך מקדשת לי א"ל הב מיהבי אמר רב הונא כל הב מיהבי לאו כלום הוא. ההוא גברא דהוה קא שתי חמרא בחנות' אתאי ההיא איתתא א"ל הב לי חד כסא. א"ל אי יהיבנא לך מקודשת לי א"ל אשקי משקי. אמר רב חמי כל אשקי משקי לאו כלום הוא ההוא גברא דהוה קא שדי תמרי מדיקלא אתאי האי איתתא א"ל שדי לי תרתי א"ל אי שדינא לך מקודשת לי א"ל שדי משדי אמר רב זביד כל שדי משדא לאו כלום הוא. וכתבו התוספות אעפ"י שאמרה תן מעות לפלו' כו'. שמקודשת מדין ערב כ"ש תן לי שאני הכא כיון דמעיקרא לאו בתורת קידושין שאלה מיני' א"כ כשאמרה הב לי אדעתא דמעיקרא קא אמרה וכתב הטור מדברי הרמב"ם וכל כיוצא בזה שמשמעת' לא תשחק עמו בדברים רק תתן:
וכתבו התוספ' והרא"ש אחריהם והא דמייתי הני תלת עובדי לאשמעי' דבין במידי מאכלי' ובין במידי דמשתי' בין במידי אחריני לא הוי קידושין עכ"ל:
וכתב עוד הרא"ש וז"ל ויראה שאם אמר לה בשעה שנתן לה הרי את מקודשת לי וקבלה ממנו מקודשת. וכן מצאתי בשם הראב"ד ז"ל. עכ"ל:
ונראה בעיני דווקא קבלה הימנו ושתקה אבל אם חזרה ואמר' הב מיהיב או בא' מן הלשונות שאין משמעות' לשון קדושי' לא מהני מידי וכ"כ המגיד משנה בשם הרמב"ן וכתב הר"ן וז"ל איכא מ"ד דטעמ' דאינ' מקודשת משום דאדיבור' קא סמכא דאמרה לי' מעיקרא הב שלא לשם קידושין. אבל אי א"ל איהו מעיקרא אי יהיבנ' מקדשי לי ואמר' הב א"נ הבי מיהבי מקודשת כדקאמר איהו קאמר ומקודשת וכן נמי אפי' היכ' דאמר' איהי מעיקרא הב אם חזר ואמר לה בשעת נתינה התקדשי לי בו ואיהי אמרה הב או הבי מיהבי מקודשת. אבל הרשב"א סובר דאפי' לא אמרה איהי מעיקרא מידי כיון דהוא אמר בלשון שאלה אי יהיבנא לך מקודש' לי ואיהי לא איהדר' לי' אין מקודש' לך אלא הב או הבי מיהבי אפי' חזר ואמר לה הרי את מקודשת לי בזה לא מהני ולא מידי דעיקר טעמא דאינה מקודשת היינו משום דכיון בלשון שאלה קאמר לה אם אית' דארצויי' ה"ל לאהדורי אין מקדשנא לך מדלא אהדר' הכי אלא אמר' הבי מיהבי וודאי הכי קאמרה בקידושין לא ניחא לי אלא במתנה ולפי' אם חזר ואמר התקדשי לי אינ' מקודשת. ולי נראה כל שלא אמר' בלשונות האמורין בגמר' איכא לספוקי בלשון קידושין וצריכ' גט וכל כיוצא בזה אין לנו אלא מה שאמרו חכמים עכ"ל. והנראה בעיני מה שהקיל רשב"א אפי' התחיל הוא ואמ' בלשון שאלה אם אתן לך כו'. והיא אמרה הב מיהבי שאין כאן קדושין. והר"ן רצה למחמיר שצריכ' גט לחומר' מאחר שלא נאמר להדי' בגמרא אומר אני שהן קדושין גמורין דדווקא כשהיא תבעה מתחלה שלא לשם קידושין הוא דאמרינן דלאו כלום הוא כדברי התוספו' והרא"ש. אבל כשהוא התחיל בלשון שאלה והיא השיבה שיתן אין לך ריצוי גדול מזו ובכל לשון אינו גורם הפסד כדמוכח במסקנא דאין חילוק ביניהם ואדרבה אמרה תן והנני מוכן לקבל אמרינן חיזוק לשון הוא כמו כל הכפולי' שבתורה עשר תעשר העניק תעניק דאמרינן דברה תורה כלשון בני אדם והוי כאלו אמרה תן ותן והנני מוכן לקבל גם מה שכתב הר"ן בתחלת דבריו שאפי' אמרה איהי מתחלה שלא לשם קדושין וחזר ואמר בשעת נתינה התקדשי לי בו ואמרה איהי הב מיהבי לי דמקודשת כל עיקר דעת הרמב"ן דאינ' מקודשת כדפרישי' והיינו טעמא לעולם אדיבור' קמא קסמכה שלא היו לשם קדושין אם לא שקבלה בשתיקה וכן דעת הרא"ש דלא פסק כשחזר ואמר התקדשי לי בו דיש בו ממש אם לא קבלה בשתיקה כדפרישית:
איבעיא להו הב אשקי מהו פי' דלא כפלי' לדיבורה. אמר רבינ' מקודש' רב סמא בר רקתא אמר תגא דמלכא פרש"י נשבע בכתר המלך אינה מקודשת וכן פי' בשם ר"ח אפי' נתן לה תגא דמלכא אינה מקודשת והלכת' אינה מקודשת: