אור ברסלב
ים של שלמה על קידושין פרק א › סימן יב

ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק א · סימן יב

סימן יא

אמר רבא אמר רב נחמן אמר לה התקדשי לי במנה והניח לה משכון עליה אינ' מקודשת מנה אין כאן משכון אין כאן. כתב הרא"ש וז"ל יש מפרשי' דהיינו דווקא בקנין אשה ועבדי' די' כי ההוא עובדא דאמתא דבסמוך וכן בקרקע לפי שנקנין בכסף ואין כאן כסף שיוכל לקנות שאין המשכון קנוי שלא נתנה לה זכות בגופו אבל אם אדם ניתן מתנה לחבירו ונתן לו משכון בשביל המתנ' משיכת המשכון כאלו זכה במתנה. ומביאי' ראיה מהא דאמרינן בפר' השוכר את האומנין דקאמ' התם האומנין שחזרו בהן בדבר האבד ובאת חבילתן ליד בעל הבית דהיינו כלי אומני' של פועלי' שוכר עליהן עד כדי דמיהן אלמא במשיכת המשכון נתחייבו הפועלי' לקיים דיבור' ולית' דאין חילוק בין מתנה לקידושין וטעם א' לכולם לפי שאין המשכון משועבד לכלום משום דאדם יכול לשעבד נכסיו לדבר שנתחייב בו אבל בדבר שלא נתחייב לא חל שיעבוד על נכסיו ובמתנה שאמר ליתן לו לא נתחייב בה ולא יתחייב בה לעולם לפי שיכול לחזור בו לפיכך לא נשתעבד לו המשכון. אבל התם שנתחייבו לו הפועלים לשלם לו הפסדו כשחוזרין בהם נשתעבד לו המשכון שלהם לשכור עלי' עד כדי דמיו הלכך כשעושין שידוכין ונותנין ערבונות זה לזה לשם קנס לא יאמר אם אחזיר בי אני נותן לך כך וכך והרי החפץ זה בידך ע"י ממון שאתחייב לך אם אחזיר בי דבכה"ג לא זכה במשכון כל זמן שאינו חייב לו כלום אלא צריך להקנות לו בסודר דלא כאסמכת' פי' שלא יהי' כאסמכת' בב"ד חשוב כדי שיתחייב לו מן הדין אם יחזיר ואם יתן לו החפץ במשכון אז יחול השיעבוד על המשכון כיון שנתחייב לו הקנס אם יחזיר בו. אל יאמר לו אם אחזיר בי תזכה בכך וכך ממון בגוף החפץ הזה עכ"ד והוא מדברי תוספו'. ומ"מ אם נתן לו משכון וא"ל אל תחזירני לי עד שאתן לך המתנה יכול לעכב המשכון בידו עד שיתן לו וכן אית' בתוספות ומ"מ נראה אם קדשה במנה והניח משכון עלי' וא"ל אל תחזיר לי המשכון עד שאתן לך המנה נהי שיכול לעכב המשכון כדפרי'. מ"מ קידושין לא הוי דס"ס מנה אין כאן משכון אין כאן דאף גבי מתנה נמי לא קנה אלא שיכול לעכבו בוודאי ונ"מ שאם בא דרך סיבה שחזר המשכון לידו שוב לא יכול להוציא ממנו בדין שהרי גוף המשכון לא הי' קונה וזה יכול לחזור בו ואם הוא מתנה מרובה כדפרי' אבל מ"מ נרא' שאם קדשה בחפץ ואומר תהי' לי מקודשת בו לא תחזיר לי עד שאתן לך מנה מקודשת בקנין החפץ אלא שתנאי הוא שהתנה שאם יתן לה מנה שתחזירו לו והוי כאלו נתן לה מנה ואין זה דומה כלל למתנה ע"מ להחזיר וכן מצאתי להדי' בפסקי תוספות וקבלתי שיש לסמוך עליה אם לא שחולקי' עלי' גדולי המחברי' כי פסקי תוספו' נקראו ולא סימני תוספות:

ודווקא מתנה מרובה אבל מתנה מועטת צריך לקיים את דברו ואם לא מקיים הרי הוא ממחוסרי אמנה ודווקא בעשיר אבל בעני אפי' במתנה מרובה כופין אותו לקיים משום נדר ורוב הדברי' כתבתי באריכות בפרק אעפ"י סי' ה' ומה שכתב מערבונות שעושין בשעת שידוכין ביארתיו יפה בפרק זה בורר סי' ח' תו מסיק איתיבי' רבא לרב נחמן קדשה במשכון מקודשת התם במשכון של אחרים וכדר' יצחק דא"ר יצחק מנין לב"ח שקונה משכון שנאמר ולך תהי' צדקה אם אין קונה משכון צדקה מנין וכתב הרא"ש מדברי התוספות וז"ל מנין לב"ח שקונה משכון איכא לפרושי דמיירי אפי' במשכון שמשכון לו בשעת הלוואתו אע"ג דלא א"ר יצחק אלא שלא בשעת הלוואתו איכא למימר כיון דקני לי' ב"ח שלא בשעת הלוואתו קנין גמור א"כ בשעת הלוואתו נמי אלים שיעבודו ליחשב ממונא לקדש בו האשה ולקנות בו עבדים וקרקעות וכה"ג אנו צריכין לומר בפרק השולח כההיא דאמרינן המלוה את חבירו על המשכון אינו משמט כו'. וכן בפסחים פרק כל שעה בההיא דהמלוה את הנכרי על חמצו אחר הפסח כו'. מיהו צריך לדקדק בסוף האומנין ובסוף פרק שבועות הדיינין משמע דמשום ר' יצחק לא הוי אלא ש"ש ודלא כפרש"י שפי' בסוף האומנין דלר' יצחק קונה המשכון להתחייב באונסין דלא משמע התם הכא דכי מפרש התם טעמא דהלוהו על המשכון שומר שכר כדר' יצחק פריך לי' אימ' דא"ר יצחק שלא בשע' הלואה בשעת הלואה מי אמ' ולפרש"י ה"ל לאקשויי ותסברא אי אית לי' דר' יצחק אמאי לא הוי אלא שומר שכר באונסין נמי ליחייב מיהו יכול לדחות דחדא מתרי פרכא נקט ורבינו חננאל ז"ל פי' שם דלא להתחייב באונסין וצריך לדקדק אמאי קנאו להיות עליו ש"ש אי חשיב קנין גמור באונסין נמי נחייב ואי לא חשיב קנין גמור אפי' ש"ש לא הוי ואין לומ' שזהו שכרו שתופס משכון זה להיות בטוח בחובו דא"כ לא היינו צריכין לדר' יצחק אלא ממילא שמעינן דהוי שומר שכר מידי דהוה אאומני' דהוי ש"ש משום דתפיס לו אאגריה אלא וודאי גבי אומן דווקא שייך האי טעמא שיש לו שכר אחר שמשתכר באומנתם ובשביל שבתפיסת הכלי הוא בטוח משכרו הוי שומר שכר אבל בהלוואה אם לא ילוה לא יצטרך למשכון אלא וודאי היינו שכרו דקנו ליה להיות ממונו לקדש בו את האשה ולקנות בו עבדי' וקרקעות וכן פי' ר"ח דקני לי' לקדש בו את האשה וא"ת אמאי חשיב שומר שכר מהאי טעמא גם במעות היה יכול לעשות זה. וי"ל דבשעה שנטלו לא היו מעותיו בידו ונהנה הוא במשכון שנוטל בו במקומ' פי' להיות עליו ש"ש כיון שיכול לעשות ממנו קידושין או קנין ועוד שיכול לעשות חליפין מן הכלי הממושכן מה שלא הי' יכול לעשות במעות ולפום האי טעמא לא נוכל לפרש בשמעתין דבשעת הלוואה מיירי דכיון שלא בשעת הלוואה לא הוי אלא ש"ש משום שנהנה שיכול לקדש בו א"כ בשעת הלוואה אין לו כח זה וכן משמע לקמן פרק שני גבי עשה לי שירים ונזמים ואקדש אני לך דקאמר למ"ד אין אומן קונה בשבח כלי דאינ' מקודשת עד שיגיע ממון אחר לידה. ומ"ש במשכון אחרים בשעת הלוואה דהאי נמי ממושכן לו בשכרו דתפיס לי' אאגריה. הלכך לא איירי הכא אלא במשכנו שלא בשעת הלוואתו. אבל אם הי' לו משכון ממנה אפי' משכנתו לו בשעת הלוואה והחזיר לה המשכון וקדשה בו מקודש' דחזרת הך משכון הוי כמחילת מלוה וכן הלכת' ועוד מוכח לקמן דאף אם קדשה במלוה שיש עליה משכון בלא חזרת משכון מקודשת ע"כ ואף שדבריו דברים של טעם הם. והם מתוספות דס"פ השוכר את האומני' וכן הוא לשם בפסקי תוספות. וכן בתוספות דפ' השולח וכן דעת ראבי"ה שכתב וז"ל קדשה במשכון דאחרי' דקני' לי' מולך תהי' צדקה וה"מ במשכון של ישראל דבר צדקה הוא כגון שמשכנו שלא בשעת הלוואתו דהכי אוקימנא לההיא דר' יצחק בפ' האומנים אבל במשכנות של גוי לא כדאית' בפ' כל שעה דהלכה כרבנן ולא כר"א עכ"ל. אכן רבו החולקי' כגון הרמב"ם שכתב סתמא ולא חילק וכן פי' הר"ן להדי' וכן פי' המגיד משנה בשם הרמב"ן וחלילה להקל כנגד כל הני גדולי עולם:

גם קשה איך בעלי התוספו' בכאן לא השגיחו בזה ע"כ נ"ל דס"ל לבעלי התוספות דלר' יצחק משכון שלא בשעת הלוואתו קונה קנין גמור לכל מילי אלא שצריך להחזיר לו המשכון כשיפדנו ומאחר שאינו שלו לחלוטין א"כ מסתמא פטור מאונסי' דאונס רחמנא פטרי' בכל דבר שבעולם חוץ מן השואל שכל הנאה שלו לחלוטין. א"ה מסתמא פטור מאונסי' ומ"ה מאחר שלא בשעת הלוואה קונה קנין גמור א"כ בשעת הלוואה קונה קנין קצת שיכול לקדש בו את האשה ולקנות בו קרקעות. ומ"מ לא הוי עליו אלא ש"ח דס"ס לא חשבינן זה לשכרו במה שיכול לקדש בו את האשה או לקנות בו בחליפין דבוודאי אם לא הלווהו הי' יכול ג"כ לעשות במעותיו מה שירצה וכי לא היה יכול להשתדל כלי או בגד ששוה פרוטה ע"כ דינו כש"ח אם לא מה ששוה בו המשכון נגד החוב דהוי כאלו התנה שקיבל זה בדמיו שאם יגנבו או יאבד שיפסיד ג"כ חובו ע"כ נר' בעיני להחמיר דממשכון של אחרים אפי' במשכון שלנו בשעת הלווא' שמקודשת וצריכה גט אכן מה שכתב שאם יש לו משכון מ"מ שמקודשת אפילו בלא החזרת המשכון אין דעתי נוחה בזה כ"א במשכנו שלא בשעת הלוואה וכמו שנכתב לקמ' בראי' ברור' סי' כ"ט:

תוכן העניינים

ים של שלמה על קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה