אור ברסלב
ים של שלמה על קידושין פרק א › סימן טו

ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק א · סימן טו

סימן יד

אמר רבא אר"נ כתב על הנייר או על החרס אעפ"י שאין בו שוה פרוטה בתך מקודשת לי בתך מאורסת לי בתך לי לאנתי בין ע"י אביה בין ע"י עצמה פי' ברשות אביה מקודשת מדעתו והוא שלא בגרה כתב על הנייר או על החרס אעפ"י שאין בו שוה פרוט' הרי את מקודשת לי הרי לי לאנתי בין ע"י אביה פירש שהיא עשתה את אביה לשליח מקודשת מדעתה והוא שבגרה:

וכתב הרא"ש וז"ל הא דאמרינן בקטנה מדעתה מקודשת מיירי בדאמר לה צא וקבלי קידושך כדאמרינן לקמן אומר אדם לבתו קטנה צא וקבלי קידושך ופי' הראב"ד וז"ל דלאו בתורת שליחות הוא דקטן וקטנה לאו בני שליחות נינהו אלא משום דה"ל כמו שאמר תן ככר לכלב שלי או תן על סלע שלי ותתקדש בתי לך וכיון שאמר לבתו קבלי קידושיך הוי כמי שאמר מי שיתן לך מנה מעלה אני עליו כאלו נתנו לי ותתקדשי בו ומיהו קשה דיד קבלת קידושין הוא המעשה והיא לאו בת קבלה אלא מכח שליחות דאביה כו'. ונהי דנתינת כסף הוי הקידושין אי אפשר להיות אלא מטעם שליחות דחשבינן להו כאלו קיבל אביה קידושין וכן שטר הקידושין צריך שיבא ליד האב וידה לא הוי כחצר האב דאף לעצמה אינה קונה להתקד' דקטנה שאין לה אב אין לה קידושין מן התורה כלל. וא"כ ע"כ צריכין אנו לומר כשקבלה קידושין מדעת אביה הוי היא שליח האב דאין לה יד לקבל מכח קבלתה כו'. וקשה על הראב"ד שכתב לא מתור' שליחות כו'. הלכך נראה לי דהא אין שליחות לקטן היינו כשעשה שליחות לזכות לאחר דמיעוטא דשליחות דקטן היינו משום דאיש כתיב בכל דוכתא דאיתרבאי שליח לגט ובתרומה ובפסח לקמן בריש פר' האיש מקדש והיינו דווק' לזכות לאחר בשליחתו אבל בקידושי קטנה שהי' זוכה לעצמה בשליחות אביה מהני שליחות' לעצמה כאלו קיבל אביה קידושין בשבילה דקטן אית לי' זכי' כשדעת אחרת מקנה לו ובשליחות אביה היא זוכה לעצמה ונראה מה שטרח הרא"ש למצא טעם הגון על הא דקטנה אף שאין נפקות' לעניין הדין מאיזה טעם הוא אלא ששם נ"מ וכמו שנכתוב לקמן גבי הא דאמר רב נחמן אומר אדם לבתו קטנה כו'. גם לפי טעם של הראב"ד והרמב"ן אינו מיושב אלא בקידושי כסף דלא גרע מתן על סלע שלי אבל בקידושי שטר לא שמענו כאשר כתב הר"ן אבל לפי דברי הרא"ש אין חילוק וכמו שנכתוב אי"ה לקמן. עוד כתב הרמב"ן וז"ל דבתך מקודשת לי לאו דווקא בתרוייהו דוודאי כי יהיב לה לדידה בין בתורת שליחות דאב בין שנתן לה רשות לקבל קידושין אי אמר לה הרי את מקודשת לי היא מקודשת וראיי' לדבר מדאמרינן לקמן בפרקין גבי כסף אמר לה בפני שנים הרי את מקודשת לי ואפי' לר' יוסי בר' יהוד' דאמר מעות הראשונות לאו לקידושין נתנו ומינ' גמרינן דאומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי ק קידושין אלמא דהמקדש את הקטנה ואמר לה הרי את מהני משמע וודאי דה"ה לנערה שעשתה אביה שליח דאי אמר לה הרי את מהני ועוד ראי' מדאמרינן לקמ' בפ' האיש מקדש קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה צריכ' גט שמא נתרצה האב והתם וודאי הרי את קאמר ולא בתך שהרי שלא מדעת האב נתקדשה אלמא קסבר קטנה דאמ' לה הרי את מהני הלכך רב נחמן כי נקט בתך לרבות' נקטי' דאפי' לדידה אי כת' בתך מהני וכ"ש הרי את ומיהו גבי ע"י אביה בדווק' נקטינ' לאפוקי שאם כתב הרי את ונתן לאביה כיון שלא בגרה לא מהני ע"כ:

והשיב עליו הר"ן וז"ל ומה שכתב וז"ל דבתך מקודשת לי דע"י עצמה לאו דווקא דוודאי כי יהיב לה לדידה בין בתורת שליחות דאב ובין בתור' שנתן לה רשות לקבל קידושי' אי אמר לה הרי את מהני וגמר לה להא מלת' מקידושי כסף אינו עניין לפי שהכסף הוא שקונה ואמירה אינ' צריכ' אלא לגלות שנתינה לשם קדושין הוא ולפיכך כשלא בגרה ומקבלת קידושין מכח אביה בדין הוא שיאמר לה הרי את ואינו צריך שידבר עם אביה אעפ"י שהוא מקדש כשם שהנותן גט לשליח קבל' בשעה שנתנו לידו אינו מדבר עם האשה אלא לשליח אמר תתקבל גט זה לפלונית ובקידושי כסף נמי בדין הוא שיאמר הרי את מקודשת לי כלומ' קבלי קידושין הללו לעצמך אבל בקידושי שטר כיון שהשטר הוא שקונה צריך שלשון השטר ידבר עם מי שהוא מקבל הקידושין כשם שהמגרש את אשתו ע"י שליח צריך שיכתוב בגט הרי את מותרת שאם כתב הרי בתך או אחותך מותר' אפי' בשנעשה להם שליח וודאי לא מהני שלא מצינו בגירושין שידבר עם אחרים ולפיכך אפשר נראה דכל שלא בגר' ומתקדשת בשטר צריך שיכתוב בשטר בתך ומיהו כי יהיב לה אומר לה הרי את מקודשת כנותן גט לשליח שבשעת נתינה מדבר עמו אעפ"י שכתב בגט הרי את ולפי זה אף בקטנה מתגרשת ע"י אביה וצריך לכתו' בגט בתך פלונית זהו מה שאני חוכך בזה להחמיר. ומ"מ כי אמרינן בתך אפי' כי יהיב לה לדידה מהני ה"מ בקידושי שטר דכי כתיב הכי בשטר מהני וכי יהיב לה לדידה אמר לה הרי את וכדכתי' בגמ' אבל בקידושי כסף הדבר ברור שבשעת נתינה צריך שיאמר לה הרי את וסיפ' דרב נחמן דהיינו שבגרה דנקיט לה בלשון הרי את בין ע"י אביה בין ע"י עצמה דווקא הוא דהרי הוא ממש כאשה המתגרשת שכותב בגט הרי את מותרת לכל אדם מיהו כי יהיב שטר קידושין לאביה אומר לי' התקבל קידושין הללו לבתך כשם שבשליח הגט אומר לה התקבל גט זה לבתך או לאחותך. ומ"מ הא דרב נחמן בין ברישא בין בסיפא לישנא קיטא הוא ולא סגי עד דאמר בתך פלוני' מאורסת לאני פלו' או את פלוני' מאורסת לאני פלו' דהא שטר קידושין משטר גירושין ילפינן והתם הא בעינן שמו ושמה כדאית' בפר' המביא תניין טעמא דמלתא דכתי' ספר כריתות דהיינו ספירת דברי' הכורתים בינו לבינה וכל שאין שמותיהן מפורשין אין מוכיח מתוך הגט שיהא הגט זה כורת בין ראובן ללאה אשתו ע"כ. והנה מה שחוכך להחמיר על דברי הרב בלי ראיי' לדמות נוסח קדושי השטר לגט. ואגב זה הוצרך נמי לשנות בגט של קטנה ולא מצינו שום שינוי בכל המחברי' בין גט של קטנה לגט של גדול' בשום ענין גם דברי הרמב"ן מסתבר טפי גם מה שכתב להצריך שמותם בקידושין ולא סגי עד דאמר בתך פלונית מאורסת לי כו' לאו דווקא דאמר כי לא שמענו מאבותי' להזכיר שמות בקידושין כשהוא מקדש בעצמו ואף בנוסח אמירה הגט לא ראיתי אלא נ"ל שצריך לכתוב כך בשטר קידושין..:

תוכן העניינים

ים של שלמה על קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה