אור ברסלב
ים של שלמה על כתובות פרק ד › סימן מח

ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ד · סימן מח

סימן מז

כך הי' אנשי ירושלים כותבין פי' וקאי אמתניתין דלעיל את תהא יתבי בביתי כו' ואנשי גליל הי' כותבין כאנשי ירושלים ואנשי יהודא הי' כותבין עד שירצו יורשין ליתן לה כתובה לפיכך אם רצו היורשין נותנין לה כתובה ופוטרין אותה איתמר רב אמר הלכה כאנשי יהודא ושמואל אמר הלכה כאנשי גליל בכל וכל פרוודהי פי' כרכים הסמוכים לה נוהג כרב ונהרדעי וכל פרוודהי נהוג כשמואל ועד היכא נהרדעי עד דסגי קבא דנהרדעי פי' עד מקום שמגיע המידה שלה שמודדין בה תבואה וכל האמה לה פסק ר"ח במקום שיש מנהג ידוע יש לילך אחר המנהג ובמקום שאין מנהג ידוע יש לילך אחר שמואל דהלכתא כותיה בדיני והא דבעי עד היכא נהרדעי לאו משום דבשאר כל המקומות יש לעשות כרב דהלכתא כותיה אלא נוהגין היו כרב בשאר מקומות וקא בעי עד היכא נהרדעי לידע באיזה מקום נוהג כרב ובאיזה מקום נהגו כשמואל וכן דעת התוס' וכן פסק רב אלפס ומר משה גאון ז"ל והאריך בראיות וכן כתב רב שרירא גאון דבמקום שאין מנהג יש לעשות כאנשי ירושלים כשמואל ובירושלמי נמי גרסינן קסרין כיהודא ושאר כל המקומות כירושלים ויש ראיה אף במתניתין מהא דתנן האשה שאמרה מת בעלי רצתה ניזונות רצתה גובה כתובתה ואף משמעות תלמוד היכא שנפל הבית שאפילו הי' רוצה לבנות שאין שומעין לה ומטעמא דפי' לעיל סי' מ"ה יראה להדיא כאנשי גליל שאם הי' יכולין לסלקה בכל עת מאי איכפת לה שתבנה ואם תאמר שכתובתה מרובה ואין להם במה לסלקה א"כ לעולם תשאר הקרקע] בידה שהיא תגבה אותה ובלא טעמא אי אפשר לומר שמוחין בידה מלבנותה וזו וכיוצא בו כופין על מידת סדום אבל קשה שלא שמענו מימים קדמונים שהיא נזונות בע"כ של יתומים ואמת שאף בימי מהר"ם נתקשו בזה וזה לשון תשובתו וששאלת אם הלכה כאנשי גליל או כאנשי יהודא איני כדאי להכריע דבר זה נפתח בגדולים ורבו מחלוקת בדבר ונהגו לפסוק כרב אלפסי בדבר שלא נחלקו עליו התוס' ובנדון זה התוס' פסקו להדיא דהלכה כאנשי גליל ואין להביא ראיה ממנהג ערכם שיש בני אדם שנים או שלשה שכתבו לנשותיהן שכל זמן שהיא רוצה לישב כך באלמנות חיות להחזיק בכל נכסיהם אינו ראיה כלל למימר שנהגתם באנשי יהודא ואם תאמר מה הוצרכו לכתוב כך וכי מפני שכתבו כך ליפוי כחה בעלמא נביא ממנו ראיה ועוד אפילו לאנשי גליל מועיל מה שכותב כך דאפילו לאנשי גליל נהי דניזונות בע"כ של יתומים ואינם יכולים לסלקם בכתובה מ"מ אין מחזיקים אותה בכל הנכסים ולהכי אהני מה שכתוב לה כך דלכתחילה מחזיקים לה בכל נכסיה לשאת ולתת בהם ואם לא כתב לה הכי לא יהבינן לה אלא כדי מזון שלשים יום כל שעה ושעה מן שלשים יום כדמפרש בפ' אלמנה גם אין ראייה ממה שכמה פעמים שנתנו היתומים לאלמנה כתובתה וסילקוה דשמא מרצונה הי' ועוד אטו כולהו נשי דינא גמירי דיבעי דלא יוכלו לסלקם בע"כ כי מה שלא מיחו לפי שהיו סבורות דדינא הכי ושלום מאיר בר ברוך מ"מ קשה בעיני דא"א דלא אישתמט פעם אחת שאלמנה היתה כופה היתומים לזונה אם היו הדין נוהג האידנא ואומר אני דע"כ לא פליגי רב ושמואל אלא באיך ומה לנהוג אם כאנשי גליל או כאנשי יהודא ובאתרא דנהיגי כאנשי גליל אפילו לא כתב כך בכתובה נזונות בע"כ של יתומים בתנאי ב"ד אבל באתרא דליכא מנהג ולא כתב כך בכתובה פשיטא שיכולין היתומים לסלקם מאחר שאין כאן מנהג קבוע ואינו כתוב ומהשתא אפילו אשתכח בעיר שנים או שלשה שכותבין כך בכתובה כמו שנשאל מהר"ם אין כאן ראייה ממנהג והמוציא מן היתומים עליו להביא ראייה ואף שמהר"ם גדול בדורו הי' ולא היו מן האחרונים כמוהו מה אעשה שכך הראוני מן השמים לחזק ולישב המנהג שלא שמענו מעולם שכופין היתומים לזון בע"כ ומהשתא לא נראה נמי מה שפסק מהר"ם על אלמנה שמת קודם בעלה דאין לה לגבות כתובה מנכסי חמיה מחלק ירושת בעלה דכיון דחמיה הניח אלמנה וקי"ל הלכה כאנשי גליל הוי להו כל נכסי חמיה ראוי לגבי בעלה ואינה נוטלת בראוי ואפילו איכא השתא נכסי טפי מכתובת חמותה ע"כ אלא כל המותר מכתובת חמותה חשוב מוחזק לא מיבעיא בקהילה חדשה שלא נהגו לכתוב זו בכתובה ולא נהגו דין זה כוותיה אלא בקהילת ישנות שלא נוכל לידע יסוד מנהג קדמונים מ"מ נראה שלא יאמרו היורשין המוחזקים לאשה זו הבא ראייה לא שנהגו תנאי ב"ד זו ביניהם אלא אוקמא אחזקה שלא נהגו תנאי זה מאחר שלא שמענו שנהגו כך:

תוכן העניינים

ים של שלמה על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה