ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ד · סימן מז
אמר רב נחמן אמר שמואל תבעוה להנשא ונתפייסה אין לה מזונות ואמר רב ענן לדידי מפרשי מיניה דמר שמוחל אפילו לא נתפייסה אין לה מזונות היכא דלא שבקה מחמת כבוד בעלה אלא שאמרה שאין הגון לה ואח"כ מסקינן רב חסדא אמר זינתה אין לה מזונות וכן כיתלה ופירכסה לרב יוסף ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאר"י אמר שמואל התובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות ופריך ולא והתניא מכרה כתובתה או משכנה או עשתה אפותקי אין לה מזונות הני אין תובעת בב"ד לא הני בין בב"ד בין שלא בב"ד תובעת בב"ד אין שלא בב"ד לא וכתבו התוס' דהאי לית הלכתא דקאמר לא קאי אתבעה להנשא ונתפייסה דהא שמואל גופא קאמר וקשה שמואל אשמואל ותימא דודאי שמואל אית ליה אבל תלמודא משמע הכי כדמסיק אח"כ הני אין תובעת לא משמע דלא אשכח יותר שמפסדת כתובה חוץ מהני וכן דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש אבל היכא דנתארסה אפילו לא נשאת פשיטא דאין לה מזונות דהא כל ימיו מיגר ארמלותך כתב ובעבור שראיתי טועים שרוצים לפרש דתבעה להנשא איירי בנתארסה כתבתי זאת כאשר כתבתי בביאורי הסמ"ג ודוקא נתארסה הוא דלית לה מזונות כמו שנקט הרמב"ם והטור ומטעם שכתבתי ומ"מ דכיון שנתארסה אשת איש נקראת ולא אלמנה אבל אם רק שידכה עצמה לא הפסידה וכן דייק לשנא דהרמב"ם והטור שלא כתבו אלא נתארסה וכבר ידוע שמשודכת לא נקרא ארוסה וה"רי קאר"ו כתב אדברי הרמב"ם והטור ואפי' רק שידכה עצמה הפסידה מזונות ואע"ג דבדוכתא אחרינא לא קריא ארוסה אלא למקודשת הכא למשודכת קרי ארוסה דכיון ששידכה עצמה הפקיע כבוד בעלה הראשון ואיך יתכן שתהיו ניזונות מנכסיו כו' ואין דבריו נכונים כלל דלא שייך טעמא דהפקיע כבוד בעלה אלא לאותן דס"ל תבעה להנשא ונתפייסה אין לה מזונות והיינו משום הפקעת כבוד בעלה כדמשמע בסוגיא אבל להרמב"ם והטור דס"ל תבעוה להנשא ונתפייסה יש לה מזונות [ה"ה] לשדכה וגם לא מסתבר כלל לומר דמשודכת יהיה נקראת ארוסה מאחר דבכל דוכתא לא קרי ארוסה אלא למקודשת לא הוי שתקי הרמב"ם והטור למינקט משודכת והא דתבעה כתובה מסיק בירושלמי ובלבד מן השופי אבל מן האונס לא כהדא ארמלתא דר' אבוה קימו בה ואמרי לה בר כהן בעי לך תבעת פורנא ואבדה מזונות מאן דאתידעון מילייא עיילין עובדא קמיה דרב אסי חזרו לה מזונות פי' רימו בה ואמרו אדם גדול רוצה לינשא אותך וכשידע ר' יוסי שרימו בה החזירה למזונותיה וכן נמי אם לא רצו לזונה ומחמת זה תובעת כתובתה אין זה מן השופי ואית לה מזוני וכן פסק ראבי"ה כדברי הירושלמי וכן הרא"ש וירושלמי זה מסייע נמי למה דכתבינן דתבעה להנשא ונתפייסה לא אבדה מזונותיה כתב הרשב"א ש"מ שכתב בצוואתו אני מניח שתהא אשתי נזונות כל ימי אלמנותה יתר על כתובת' נראה שאין אלמנ' זו מפסדת מזונה לא בתביעתה בב"ד ולא בשאר דברים שמפסדת אותם כשאוכלת בתנאי ב"ד וכתב עוד שאין מעשה ידיה ליתומים כתב הרשב"א שאלת ראובן שחלה והביאו בנו חנוך לתוך ביתו וסיפק צרכיו ומת וקברו ולאה אשתו של ראובן הפקידה מטלטלין ביד חנוך ועכשיו תובעת אותם ממנו השיב חנוך אני הוצאתי הוצאת על אבי ועל קבורתו ועל תכריכיו ואני תופס אותם בשביל אותם הוצאת טענה לאה אותן מטלטלים שלי הי' ואין לך לתפוס בשלי השיב חנוך איני יודע שהן שלך מה שקנתה אשה קנה בעלה תשובה הדין עם לאה כי מה שטענה שהמטלטלים שלה נאמנת וצריך להחזיר לה ואפילו הי' הבעל קיים וכדתניא בפ' חזקת הבתים קבל מן האשה יחזור לאשה וזה אינו יודע שאינה שלה שיתפוס בהן רק אינו יודע שהן שלו טען ומה שקנתה אשה קנה בעלה שטען אינו כלום כי שמא נתנו לה אחרים ע"מ שאין לבעלה רשות בהם ועוד דמה שקנתה אשה כו' אינו אלא לפירות והרי הוא כנכסי מלוג ולא עוד אפילו מטלטלים דאב שנטלן חנוך והוציא הוצאת על אביו ואפילו לצרכי קבורתו אם כתב ראובן לאשה מטלטלים אגב קרקע האשה מוציאה מידו: