אור ברסלב
ים של שלמה על כתובות פרק ד › סימן מו

ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ד · סימן מו

סימן מה

וזו לשון הירושלמי ר' זעירא שלח שאלה לרב נחמן בר יצחק ולר' אבימי בר פפי לא היה שם בית מאי א"ל היורשין שוכרין לה בית מכאן ואילך היא אומרת קרקע והם אומרים מעות הדין עם היתומים כהדא חדא איתתא הות פוריא עשרים דינרין והוה תמן חד ביתא טב בעשרה דינרין אתא עובדא לקמיה דר' חנינא ואמר או יהבין לה ביתא או יהבין לה עשרה דינרין א"ל ר' מנא כיון דלית ביתה טב אלא בעשרה דינרין כמאן דלית לה פורנא אלא בעשרה דינרין מכאן ואילך היא אומרת קרקע והם אומרים מעות הדין עם היתומים ע"כ הירושלמי וכתב עליו הרא"ש וזהו פרושו לא היה שם בית ראוי לדירת אלמנה והיתומים מהו א"ל היורשין שוכרין לה בית ואם היתה אומרת קרקע פי' בבית בעלה אני רוצה לדור והם אומרים מעות פי' נשכור לך בית במדור ונדור בביתינו הדין עם היורשים לפי שאין גוף הקרקע קנוי לה אלא לדירה בעלמא הלכך יכולין לשכור לה בית אחר נידורו הם בביתם והא דאמרינן משתמשות במדור שנשתמשה בו בחי' בעלה היינו כשיש לכולן דירה והם רוצין ליתן דירה פחותה מבית בעלה כהדא איתתא וכו' שהיתה כתובתה עשרים דינרין ולא היה ליתומים קרקע אלא בית שוה עשרה דינרין ואמר רב חסדא שיתנו לה הבית או עשרים דינרין וא"ר מנא שלא תיטול הקרקע אלא שיתנו לה דמיו שאין גוף הקרקע קנוי לה אלא שיעבוד בעלמא יש לה עליו ה"נ כיון שאין לה בגוף הבית כלום אלא שיעבוד דירה יסלקוהו במעות וישכירו לה בית אחר עכ"ל וכתב הר"ן וז"ל אם כך פרושו תימא הוא היאך העלו הדין כך ולמה לא תוכל היא להעלותו עד כדי סך כתובתה אחר שהיא רוצה לקחת בכולה והרמב"ן ז"ל פי' בע"א מכאן ואילך היא אומרת קרקע כלומר שכרו לי קרקע שאיני רוצה לטרוח בשכירתו אין שומעין לה כהדא דההיא איתתא הות פורנא כו' כלומר שכתב לה הבעל בכתובתה שישכור לה מדור לפי כבודה עד עשרים דינרין והיה בית אחד נשכור לה לפי כבודה בעשרה דינרין ואמרה להם או תנו לי כ' או טרחו אתם ושכרו לי ודן ר' מנא שאין להם לטרוח אלא נותנים לה עשר' דינרין שבית הראוי לה נשכר בכך והיא תשכיר לעצמ' ולפי זה שמעית מיניה מה שאמרו בפ' המפקיד דשומא הדרא לעולם ואפילו הוא או יורשין יכול לסלקו במעות היינו שמסלקו כדי חובו אבל לא יכול לסלקו בכדי דמיה הקרקע דהיינו אם היה חייב לו אלף זוז וקיבל ממנו קרקע במאה זוז יכול להעלות בדמיה ולומר אקבלנו בחוב שלי בעד כל האלף ואין היורש יכול לסלקו אלא באלף זוז אבל היכא ששמו לבע"ת במאה ובא בע"ת אחר וגבה מזה הבע"ח באלף זוז ואמר כזה אני מקבל לפי שרואה שאין לו ממון יותר ובא בעל הקרקע לסלקו שאין צריך לסלקו אלא לפי הדמים שהוא חייב ולא כפי מה שהוא קיבל מעצמו שהרי בא השני לא אתא אלא מראשון וכמו שיכול לסלק הראשון שהוא בע"ח שלו וה"ה שיכול לסלקו נמי השני ומה שכתב הרא"ש בשם הרמ"ה דאי שמו לבתראי טפי מקמאי דלא מהידר הבתראי אלא כפי הדמים שקיבל היינו שקבלה בתורת שומא אבל היכא שידע שוויה שאינו שוה כלל נגד חובו אלא שרוצה לקבל בסך מרובה ולהפסיד נראה הוא שצריך למיהדר ואינו מקבל אלא לפי דמים שקיבל הראשון הנראה בעיני כתבתי:

תוכן העניינים

ים של שלמה על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה