ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ד · סימן מה
מתניתין לא כתב לה כתובה את תהא יתבא בביתי ומיתזני מנכסי כל ימי מיגר אלמנותך בביתי חייב שהוא תנאי ב"ד וכתב הרמב"ם שאפילו ציוה בשעת מיתה אל תיזן אלמנת' מנכסי אין שומעין לו ופשוט הוא אבל אם התנה בשעת נשואין שלא תיזן אלמנתי מנכסי הכל לפי תנאי תנא רב יוסף בביתי ולא בבית עקתי פי' בית צר מהכיל אלמנה עם היתומים ואפשר שהיתומים היו דרים בחיי אביהם בבית אחר או שהיו מתחילה קטנים ועתה הגדילו עד שצר להם המקום והיא רוצה להשתמש במדור כבראשונה ואומרת ליורשין שכרו לכם בית אחר כדאיתא בברייתא לקמן בפרק הנושא משתמשות במדור שנשתמשה בו בחיי בעלה כו' ויכולין היורשים לשכור לה לה בית אחר ורב צמח גאון פי' בס' מקצאות בביתי ולא בבית עקתי בית צר ומצוק דהיכא דלית ליה אלא חדא בית מצי יתמי למימר אלו הוה לו בית אחר הוה יהיבנא לך חד מנהון ואת יתבת בה עכשיו שאין לנו אלא בית אחד צר לנו המקום לדור עמך לכי לבית אביך וניתן לך מזונות ע"כ משמע מתוך דבריו שאינה דרה עמהם בבית אחד אפילו הבית גדול ומתניתין מיירי כשיש להם שני בתים ומה שאמר נמי משתמשות במדור כדרך שנשתמשה בחיי בעלה במדור שני קאמר ע"כ במרדכי ולישנא דבביתי לא משמע אלא הבית תשאר כן ואם הבית גדול אין יכולין לדחותה לבית שני וקצת ראיה ממה שנהגו לומר בביטול חמץ כל חמירא דאיכא ברשותי כדי לכלול כל המקומות ולא לומר דאיכא בביתי אפילו לא אמר בהדין ביתי אלא משום דסתם בביתי משמע בית המיוחד לו לדירתו וכל שאר המחברים לא דיברו בזה וקאמר מר בר רב אשי אף מזוני לית לה פי' מזוני משלם אלא לפי ברכת הבית ברובה ולית הלכתא כמר בר רב אשי אלא נותן לה מזונות משלם ולא דמי למאי דאמרינן לקמן דיכולין היורשין לומר אם אתה אצלינו אית לך מזוני אם אין אתה אצלינו אין לך אלא לפי ברכת הבית ברובה שאני התם שהיורשין רוצין לזון אותה והיא רוצה לצאת אבל הכא שהיורשין מוציאין אותה ואומרים שהבית צר מלהכיל ואינם מבקשים אותה שתדור עמהם נותנים לה מזונות משלם והא דאמרינן בפרק הנושא מדור בית שנפל אין היורשין חייבין לבנותו ולא עוד אלא אפילו היא אומרת הניחו לי ואני אבננו משלי אין שומעין לה ה"ק אין שומעין לה שתבנה כדי שתדור בו כל ויי מיגר ארמלותה אלא אנו שוכרים לה בית אחר או נותן לה דירה אחרת ואולי לא תהא ניחא לה בדירה אחרת ותצא ותיקח כתובה וכן הוא בירושלמי להדיא שצריכים לשכור לה בית היכא דלא הוה שם בית ועוד נראה שאף תלמודא דידן איירי דוקא כמו שפי' דאי היורשין אין צריכין ליתן לה בית אחר מה ס"ד דמר בר רב אשי דאמר לית לה מזוני אטו משום שנתבטל תנאי זה בע"כ יתבטל כל שאר תנאים ואין לדחוק ולפרש טעמא דמר בר רב אשי מדכתב בכתובה בביתי תרי זימני את תהא יתבא בביתי כו' ועוד כל ימי מיגר ארמלותך בביתי משמע שהמזונות יהיו תלוים דוקא בדירה אינו נראה כלל חדא דאיך עלה על דעתו שתקנו חכמים לשון גרוע בתנאי ב"ד כדי להפטירה מזונות היכא שאין לה בית והיינו הוה חדא אי לאו כתוב בביתי תרי זימנא האי בביתי אינו מיותר דאי לאו לא הוינא דורש בביתי בבית עקתי כמו שפרש"י ועוד נראה בעיני שאף רב יוסף לא דריש מותר דביתי תרי זימני אלא דורש לשון הדיוט אבל אי לאו שחזר וכתב בביתי ה"א שהאלמנה תוכל לומר אי אפשי בתקנת חכמים שתקנו לי מדור או אמחול לו ויתנו לי מזונות בבית אבי מ"ה כתב בביתי לפי ברכת הבית ברובה וא"כ בע"כ צריכה לפרש דמר בר רב אשי לא קאמר אלא אמזונות משלם והשתא אי איירי בכה"ג שהיורשים דוחים אותה מהבית ואין שוכרין לה בית דירה כלל איך עלה על דעתו שלא יהיה לה מזונות משלם מה היא חייבת בדבר וכי לא די לה שנדחית מדירה תהא נידחית אף ממזונות הראויה לה בשלמא אי איירי בכה"ג שהיורשין ג"כ שוכרין לה בית בזה מתיישב דעת מר בר רב אשי שסבר מאחר שהיורשים ג"כ אינן חייבין ופושעים בה שהרי שוכרים לה בית דירה וא"כ למה נחוס עליה שיתנו מזונות משלם והם ילקו בשתים בשכירות הדירה ובהוצאת המרובה כשיתנו מזונות משלם כפי תנאי ב"ד מאחר שהיא אינה חייבת אף שרש"י פי' שיטה זו בע"א מ"מ נ"ל עיקר כמו שפי' מכח הירושלמי והראיות שהזכרתי וכן דעת הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א וכן נוטה אחריהם הרא"ש והטור והר"ן דחה ואמר דאפשר הירושלמי איירי במי שמת ולא היה לו בית וכיון שהיורשים צריכים לשכור בית דירה לעצמם אף לה צריכים לשכור וכל מקום שהיורשין דרין ביתו מקרי אבל מי שהניח בית שאינו ראוי לדירת כולם אינו בדין שידחו הם מפניה ולא שיהיו שוכרין לה בית ע"כ ומה מאוד סברה רעועה היא בעיני היכא דליכא בית כלל שצריכים לשכור והיכא דאיכא בית ודוחין אותה שאין צריכין לשכור ואם היה ראוי לחלק ביניהם מכח סברא הוה מסתבר איפכא וא"כ מאחר שהירושלמי סובר ששוכרים לה בית אפילו לא היה לו בית כ"ש היכא דאיכא בית והם רוצים לדחותה שצריכים לשכור לה בית ועוד מי הגיד לו שהיורשין צריכין לשכור בית שמא יש להם בתים משלהם בשכר, קודם מת אביהם שאין צריכין לשכור להם בית והיכא בירושלמי פסק בסתם לא היה שם בית שצריכין להשכיר אלא עיקר כמו שפירשתי: