אור ברסלב
ים של שלמה על כתובות פרק ד › סימן מא

ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ד · סימן מא

סימן מ

אמר רבא פשיטא לי מוכרת כתובתה בין לבעלה בין לאחרים יש לה כתובה בנין דכרין מ"ט זוזי אנסוה ויראה דאין לחלק בין לית לה זוזי בין אית לה לעולם אמרינן זוזי אנסוה דומיא דיצר אנסה דפריך מיניה שהוא לכ"ע בכל ענין ומ"ה מיושב דבתחילת הסוגיא אמר זוזי אנסוה דדמיא כמאן דמחו ליה מאה עוכליה בעוכלה ורבא אמר דבריו בסתם זוזי אנסוה משמע דלא בעי דוקא כמאן דמחוי לה כו' כלומר שהוא אונס גמור דהיינו באין לה זוזי כלל אלא אפילו באית לה כדפי' מוחלות כתובתה לבעלה אין לה כתובת בנין דכרין מ"ט אחולי אחילתא ומוחלות כתובתה אע"ג דקי"ל אסור לשהות עם אשתו בלא כתובה מ"מ מחילתה מחילה ואי מיית לאלתר או ששהה עמה באיסור אין לה כתובה בנין דכרין או שחזר וכתב לה מאתים יורשה נוטלים מאתים ולא כפי כתובה ראשונה יתיב רבין בר חיננא קמיה דרב חסדא ויתיב וקאמר משמיה דר' אליעזר מחלה כתובתה לבעלה אין לה מזונות א"ל אי לאו דאמרת משמיה דגברא רבא הוה אמרית לך משיב רעה תחת טובה וגו' וכתב הרא"ש דאית מפרשים אין לה מזונות אפילו מן הבעל והא ליתא כלל דמזונות אשתו אינם בתנאי כתובה אלא למ"ד דאורייתא ולמ"ד דרבנן תיקנו לה מעשה ידיה תחת מזונות ואם נוטל מעשה ידיה צריך לזונה אבל מזונותיה מן היורשים הוה תנאי כתובה ע"כ לכאורה יראה מפרושו שיכול לומר צאי מעשה ידיך במזונותך לפי מה דקיי"ל מזונות דרבנן שהרי תלה הטעם במה שנוטל מעשה ידיה אבל אם אינו נוטל יכול לומר מאחר שלא תיקנו לי מעשה ידיה אלא כדי לזונה ומאחר שמחלה על הכתובה ותנאי כתובתה ושמחלה לי יכול לומר כן והרי אניח לה מעשה ידיה אבל מ"מ נראה שאין לחלק מאחר שתקנו לה מזונות תחת מעשה ידיה אינו יכול לבטל התקנה אם לא שאמרה להדיא אי אפשי בתקנת חכמים והנה מה שכתב הרא"ש שמבעלה יש לה מזונות נ"ל ראיה ממה שאמר אי לאו דגברא רבה כו' משום שגברא רבה כו' לא יכול לומר משיב רעה תחת וגו' מאחר שדין זה לא היה נראה בעיניו כלל אלא נ"ל דה"ק אי לאו דגברא רבא הוא הייתי מפרש דאפילו מבעלה קאמר דהא סתמא קאמר ומאחר שלא היה ישר זה דין בעיני הייתי משיב לו קרא דרך שחוק והיתול כלומר שהדין בטל וקרא דמשיב רעה שייך שפיר על כה"ג אבל השתא דגברא רבה קאמר מסתמא לא קאמר אלא מן היתומים כן דעת הרמב"ם והרשב"א ומ"מ נראה היכא דמוחלת כתובתה ליתומים אין לה מזונות אף שבירושלמי אינו כן מ"מ תלמודא דידן משמע מוחלות כתובתה אין לה מזונות בין לבעלה בין ליתומים רק שבחייו ניזונות מכח תקנה ולא מתנאי ב"ד וכן משמע בפ' הנושא שאם לא תבעה כתובה כ"ה שנים דמחלה לכתובתה ואף מזונות לית לה ואפילו שהיא אינה יכולה לומר לא אתן פירות ולא תפדה אותי משום שלא תטמע בין הגוים ומשום יותר טעמים כדלעיל בסי' ט"ו היינו בע"כ של בעל אף שהתקנה הוא לטובתה מ"מ תקנו חכמים שלא תוכל לומר אי אפשי בתקנת חכמים אבל היכא שמחלה על כתובתה ובטל כל תנאי ב"ד פשיטא שפטור אף בפירקונה שהוא תנאי ב"ד ובכלל כתובה כדלעיל סי' ל"ב ועוד דלא קרינא ביה ואותבינך לי לאנתו שהרי אסור להשהותה בלא כתובה והיא גרמה וכל היכא שאין איסור שבויה גורם אינו חייב בפרקונה כדלעיל ומאחר שאינו חייב בפרקונה א"כ שוב אין לה פירות ואם אכל צריך לשלם אבל בקבורתה נ"ל דחייב היכא שמחלה על כתובתה אפילו לא ירש ממנה כלום שהרי לאו כל הימנה למחול לו על תנאי זו שלא יקברנה ותהי' מוטלת על הציבור דלא כל הימנה שתעשיר את בעלה ותפיל את עצמה על הציבור במה שהוא מצוה על ממונו אין שומעין לו כדלעיל סי' י"ח כ"ש שאין שומעין לו לבטל תקנת חכמים שתקנו כדי שתבא בת ישראל לקבורה כי דין הקבורה מוטל על כל ישראל ואין כח בידה לבטלה ולחוב לאחרים ומ"מ ארוסה אינו חייב לקוברה מאחר שאינו יורש אותה כדאיתא בסוגיא והא דקאמר מוחל אין לה מזונות פסק הרמב"ם והטור אחריו ה"ה דהפסידה כל תנאי כתובה ואני אומר יפה כתבו שכל תנאי כתובה השייכים בגוה כגון מזונות ודירה וכסות וכלים אבל מזון הבת אינו תלוי בפרעון הכתובה והמחילה אינה אלא בפירעון ואם פרע הבעל כתובת אשתו לא יטלו בניו מזונותיהן וכן השיג הראב"ד וכן דעת הר"ן וכן תמה עליו בעל מ"מ והא דמוחלת כתב הרמב"ם שאינה צריכה לא קניין ולא עדים כמו כל שאר מוחלין והוא שיהיה דברים שדעת סומכות עליהן ולא יהיה שחוק והיתול או דברי תימא אלא בדעת נכונה וכתב הרשב"א בתשובה ומיהו דוקא במוחלת שלא מחמת אונס ידיעה אבל אם נאנסה ומחלה ויש עדים על האונס כגון שהי' מתקוטט עמה כדי שתמחול לו אע"פ שלא מסרה מודעא בטלה המחילה ואין צריכה למחול כולה תמצא בפ' אלמנה נזונות:

תוכן העניינים

ים של שלמה על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה