ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ד · סימן מ
ומסקינן דאין תקנה זו נוהגת אלא בבנין דכרין ולא בנקבות אפילו בבת בין הבנות לא פליג רבנן מאחר דבבת בין הבנים לא שייכא בנין דכרין דבנחלה שויה רבנן ה"נ בת בין הבנות אף שהיא יורשות אבל גבי בת הבן לא אמרינן לא פליג רבנן שהכל יודעין שהבת במקום אביה היא ולא מיקרי אלא בנין דכרין ואינה נגבית ממשעבדים דהא ירתון תנן ואינה נגבית ממטלטלי דככתובה שויה רבנן והאידנא לא נהיגין כתובת בנין דכרין כלל לפי שעיקר תקנה כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו והיום הלואי שיתן לבנו כבתו כן דעת רוב הגאונים וכן המנהג ועוד יש ראיה וטעמא למילתא דלא נהיגים עכשיו שהרי גרסינן בירושלמי דנערה והסמ"ג הביאו וז"ל קל הוא בתנאי כתובה שבכל מקום אדם מזכה בכתובה וכאן אף בדברים ובכל מקום אין אדם מזכה אלא למי שהוא בעולם וכאן למי שאינו בעולם ע"כ וקאי על בנין דכרין וה"פ קל הוא מה שהקיל חכמים בדבר להיות נקנה באמירה לחוד ואף לנולדים כי מן הראוי הי' צריך כתובה אלמא דבעי בה אמירה והתנה מקודם אבל היכא שאין מתנין מקודם כמו שאנו עושין לית בהו ממש וגם במשנה לא אמרה אלא לא כתב לה אף שאידך תנאי ב"ד גם כן אינם מתנין ואומרים מקודם ואפ"ה בעי לקיומי שאני התם דליכא שום התנאה נגד התורה אבל בנין דכרין שהוא בעול עשה דאורייתא מסתבר דבלאו התנאה ואמירה לית בה ממשא ומ"מ נראה באתרא דנהיגי ראוי להיות נהוג אף במטלטלין שהרי ממקור התקנה ראוי להיות עיקר ממטלטלי מטעמא כדי שיקפוץ אדם כו' וזו היא רוב נדוניא דהיינו כלים ומטלטלים אלא שחכמים לא רצו להעלותם במדרגה יותר על כתובתה שהיתה מקודם דוקא ממקרקעי וא"כ מאחר שתקנו הגאונים שהכתובה נגבית מן הקרקעי וממטלטלין כ"ש כתובת בנין דכרין ובפרט האידנא שכל הנדוניא אינו אלא ממטלטלין לחוד כך נראה בעיני עיקר ועוד נכתב מזה לקמן בפ' מי שהי' נשוי: