ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ד · סימן לד
המדיר את אשתו בנדר שחייב לגרשה ונשבית ר"א אומר פודה ונותן לה כתובה רי"א נותן לה כתובה ואינו פודה ואמר סומכוס נראין הדברים מה שאמר ר"י אינו פודה כשהדירה ולבסוף נשבית אבל נשבית ולבסוף הדירה חייב לפדותה דאל"כ אתי לאערומי ומפרש תלמודא דפלוגתא בהכי דר"א סבר אזלינן בתר מעיקרא שהי' ראוי לחול תנאי ואותבינך לי לאינתו וחייב לפדותה ור"י סבר סוף אינה ראויה לו ואינו חייב לפדותה ופסק הרמב"ם כר"י דהלכתא כוותיה לגבי ר"א וי"מ מאחר דקי"ל לקמן בפ' המדיר אפילו נדרה היא וקיים הוא דאמרינן הוא נתן אצבע בין שיניה ולפי זה משוית לרמב"ם טועה שהרי לשם גבי המדיר פסק דאמרינן הוא נתן אצבע בין שיניה אלא בודאי לא אמרינן אצבע נתן בין שיניה אלא לענין שיוציא ויתן כתובה ותו לא קנסינן ליה שהרי באותו העת עדיין לא נשבית ואם נשבית אח"כ אינו חייב לפדותה בין בישראל בין בכהן שהרי איסור אחר גרם לה ותדע שהרי בעי בתחילת הסוגיא לאוקמי פלוגתייהו בנתן אצבע בין שיניה ופריך אי סבר ר"י היא נתנה אצבע בין שיניה כתובה מאי עבידתא ומוקי פלוגתייהו אי אזלינן בתר מעיקרא או בתר בסוף והשתא קשה ס"ס מ"ט דר"י הלא הוא נתן אצבע בין שיניה ואי סבר איהי נתנה אצבע בין שיניה כתובה מאי עבידתא ואי דלא הוא ולא היא נתן אצבע אלא שווין א"כ מאי פריך לר"י כתובה מאי עבידתא דלמא בהכי פליגי ר"א סבר הוא נתן אצבעו ור"י סבר לא הוא ולא היא נתנה ומ"ה אינו חייב לפדותה אלא ש"מ כדפי' ומה שהשמיטו הרי"ף והרא"ש היינו משום דסמכו אמה שכתבו דברי רבא בסתמא כל שאיסור דבר אחר גורם לה אינו חייב לפדותה כו' וכל זה אינו נוהג במקום שיש חרם דר"ג שלא יכול לגרש אשתו בע"כ שאז צריך למצוא פתח ושאלה לנדרו כמו שאכתוב לקמן בפ' המדיר בע"ה: