ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ד · סימן לג
אמר רב יהודה הני נשי דגנבין גנבין שריין לגברייהו דכל מה דעבדי לגנבי כגון הושטת לחם וכיוצא בו או שמשיטין להם חיצים לירות בהן הכל מיראה עבדו ואי שבקינהו פי' לילך לבעליהן ולחזור ואזלו מנפשייהו פי' חוזרת מעצמן אסורין ולא תימא מיראה הוא דעבדי דחוששין פן יגנבם פעם אחרת וינקם נקמתו מהם אלא כל היכא שנפטרה מרשותו לא הוה לה לחזור ותני בברייתא שבויה מלכות הרי הן כסתם שבוין ומותרת לבעלה ישראל לפי שאונס הוא פרש"י שאין כאן רצון שהרי יודעת שהמלך לא ישאנה אלא למלאות תאותו ולהחזירה ואחשורוש שנשא אסתר אינו ראיה מעשה ניסים שאני אבל שבויי ליסטים אינן כסתם שבויין ואסירי פי' כגון בן נצר שהי' ראש הגזלנים והי' מלך עליהם ולא בא לכלל מלוכה אסירי מאחר שאינו חשוב כל כך חיישינן שמא יש כאן ריצוי דסברה שמא ישאנה שהרי אינו חשוב כ"כ אבל כל שאר ליסטים דינם כגנבי ושריין וכן פי' בע"א בן נצר שלא היה מלך גמור אלא שר וראש ליסטים ולא היו לוקחין בצינעא דגנאי הוא לו לאונסן בצנעה ולא הי' לוקחן אלא בפרהסיא ומאחר שאינם צווחות ודאי מתרצות אבל ליסטים בעלמא מותרת דמיטמרי מאינשי ולפי שהן מתייראות שלא יהרוג אותם אינן צווחות ואין להכריע בין שני הפי אלא הכל לפי הענין והזמן בדרישה וחקירה היטב ועיקר דינם אלו כתבנו בפ"ב דכתובות סי' מ"ד ואילך וכתב הר"ן כל הני דאמרינן אינן כשבויות ואסירי אין הבעל חייב לפדותם שאין אני קורא בהן ואותבינך לי לאנתו ואע"ג דאיסור שבויה גרם מ"מ אין השבויה עצמה גורמות אלא מפני שנבעלת ברצון ותני בתוס' נשבית אינו חייב לפדותה בד"א בשבויה מלכות כלומר במלכות בן נצר כו' ואני אומר לפי טעם זה אף באשת כהן אינו חייב לפדותה לפי מה דק"ל כרבא דאמר כל שאין איסור שבויה גרם לה אינו חייב לפדותה כגון אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט אף שאני קורא בה ואהדרינך למדינתך ה"נ הני דאסירי מחמת שנבעלת ברצון וגרוע' טפי שאלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט הוא ג"כ חייב בעבירה כמו היא שהרי נשאה באיסור כ"ש הכא היא גרמה איסור אחר לעצמה שהרי נבעלת ברצון וממזרת ונתינה לישראל לכ"ע אינו חייב לפדותה שהרי אין אני קורא בה ואותבינך לי לאנתו ולאו דוקא חייבו לאוין אלא אפילו חייבי עשה ולא מיבעי חייבי עשה אלא אפילו שנייה שהיא מדרבנן מ"מ מאחר שאין אני מקיים בהן ואותבינך לי לאינתו אינו חייב לפדותה כמו גבי נדר דלקמן וה"ה אף בכהן שהרי איסור אחר גרם לה וכתב הרמב"ם וז"ל האשה שהיתה אסורה עליו מאיסורי לאוין ונשבית אינו חייב לפדותה אלא נותן לה כתובה והיא תפדה את עצמה: