ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ד · סימן לב
מתניתין לא כתב לה אם תשתבאי אפרקינך ואותבינך לי לאנתי ובכהנת אהדרינך למדינתך חייב מפני שהוא תנאי ב"ד וכתב הרמב"ם כהן פודה ומחזירה לבית אביה אפילו הי' בעיר אחרת מטפל בה עד שמחזירה למדינתה ומגרשה ונותן לה כל כתובתה אמר אבוה דשמואל אשת ישראל שנאנסה אסורה לבעלה חיישינן שמא תחילתה באונס וסופה ברצון ואונס דשרינא רחמנא היכא משכחת לה היכא דאיכא עדים שצוחה מתחילה ועד סוף ורבא אמר כל שתחילתה באונס ובסוף אפילו אומרת לנשים הבאים להצילה הניחו לו שאלמלא לא נזקק לי הייתי שוכרתו מותרת מ"ט דיצר אלבשה ותניא כוותיה דרבא היא לא נתפסה אסורה הא נתפסה מותרת ויש לך אחרת אע"פ שלא נתפסה מותרת ואיזו זו כל שתחילתה באונס וסופה ברצון ואף דאיכא אידך ברייתא דדרשי האי קרא לענין אחר מ"מ הלכתא הכי וכולן אמת והאי קרא אינו אלא אסמכתא לזו כי אף בלא קרא מותרת דמהיכי תיתי לאיסור מאחר דאנוסה היא דיצר אלבשה והא ראיה שרבא לא דריש שום קרא אלא אמר מותרת משום דיצר אלבשה וכן משמע להדיא בסמ"ג שכתב הא דרבא ואח"כ כתב ומלשון והיא לא נתפשה דרשו רבותינו שיש לך אחרת אע"פ שנתפשה אסורה ואיזו זו אשת כהן והיינו כתניא אידך אלא כדפי' דהא דרבא אף בלא קרא ידעינא דשריא מכח סברא שוב אחר שנתים מצאתי להדיא כן בתוס' הע"י ונ"ל דוקא שהיא קרקע עולם אלא שאמרה הניחו לו ולא עבדה מעשה אבל אם בסוף התשמיש עשתה מעשה ומקרבת עצמה אסורה שהרי בהקריבה גופא לתשמישו אותה מעשה הוא מעשה רצון וחייבת כרת ונאסרה בכך על בעלה ולא שייך לומר יצר אלבשה מאחר שעשתה מעשה וכן אם הביאו באונס האיש באבר מת על הערוה ונתקשה ונכנס כמכחול בשפופרת מעצמו פטור אפילו מתשובה היכא שלא הי' יכול להפטר מזה המעשה אפילו ע"י מיתה ומ"מ היכא שמרבה בתשמיש אפילו קצת שנתרבה קצת הנאתו חייב כרת ובעי תשובה מעליותא וכך כתבתי בפ' הע"י סי' ג' ומ"מ נראה היכא שהיא באונס כגון שרוצין אותה להרג עד שתביא הערוה עליה או שתכניס כמכחיל בשפופרת נהי שעברה על עריות שבתורה ונאמר בהן יהרוג ואל יעבור וליכא אונס בעריות כה"ג מ"מ שרי לבעלה דהתם זונה היא ומעלה מעל באישה מה שאין כן כה"ג שהוא ע"י אונס שאדרבה לא היתה מועלת בבעלה אלא בה' שהי' למסור נפשה על קידוש השם וע"ז הי' שוגגות וגדולה מזו נראה אפילו ידעה והתרו בה שתמסור נפשה להריגה ולא עשתה מ"מ אינה אסורה שהרי לא מעלה מעל אלא בה' שלא מסרה נפשה על קדושת השם אבל לעולם קרינן בה והיא לא נתפשה הא נתפשה מותרת שהרי אנוסה היא ואין בה שם זונה אלא שבטלה מ"ע לקדש את השם וכמו שכתב הרמב"ם אף שעשתה מעשה שלא ע"י אונס אפילו בסוף התשמיש והיכא שבא עליה אדם אחר בלילה וסברה שהוא בעלה כתבתי ג"כ בפ' ד' אחין: