ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ד · סימן כה
פסקא מהר"ם פסק אפי' היכא דמפקיע מתנה מכתובה או ממזונות מ"מ מה שאדם נותן מתנ' לבנו או ליורשיו אפי' במתנת בריא לא מפקיע דהא הכא הכותב נכסיו לבניו הוא ואשתו ניזונין מהם ופרש"י אפילו מעכשיו ולא מן הדין הוא אלא תקנת חכמים הוא סוף סוף נשמע המתנה שאדם נותן ליורשיו הוא כמו ירושה בעלמא ואע"ג דקא מיבעי ליה אי הלכתא כתקנת אושא או לא ומסיק דלית הלכתא הכי וכן פסק האלפס ז"ל יש לומר דלא מיבעי ליה אלא בחייו דמצי טרח לדידיה ולדידה ואהא פשיט דלית הלכתא כותיה ועוד אומר הר"ם הא דפסק דלית הלכתא כתקנת אושא ה"מ להא דאמר הוא ואשתו ניזונין מהם דהא מילתא בלא טעמא הוא דלמה יש לו ליזן אחרי שהוא נתן אבל אשתו ניזונות ועוד דלא מייתי ראיה דלית לתקנת אושא אלא מעובדא דר' נתן דעשינהו דאיירי בדידיה אלמא בהאי דוקא ליתא אבל באשתו ניזונות איתא לתקנתא דאושא שפיר ע"כ וכן מסתבר שאותו מתנה שאדם נותן ליורשיו לא אלימא מירושה דאורייתא לאפוקי שיעבוד כתובה ממטלטלין וכן למזונות וכתב מהרי"ו בתשובה וז"ל משום שהבעל ציוה לפרוע קבורתו ולהזכיר נשמתו וליתן לבנו פיזר שיאמר קדיש לא מיבעיא להנאו דעות שפסקו דמתנת שכיב מרע אינו מפקיע שעבוד כתובה דהכא נמי אינו מפקיע דהא לכל היותר לא הוי אלא מתנת ש"מ אלא אפילו לר' שמואל שכתב במרדכי דמתנת ש"מ מפקיע שעבוד ה"מ מתנת ש"מ שנותן לאחרים אבל הכא לא נתן לאחרים אלא מה שנתן לא נתן אלא לצורך עצמו לא עדיף מאדם שנתן אפילו מתנת בריא ליורשו דכתב מהר"ם דאינו מפקיע כו' כתב דין שאל יבזבז יותר מחומש של חומש עין יפה ואח"כ חומש מן הריוח בכל שנה ואם נותן מתחילה מן הקרן רק מעשר הוא מדה בינונות פחות הוא עין רעה ולפחות לא ימנע פחות משלישית השקל בכל שנה א"ר עילאי באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש דכתיב עשר אעשרנו לך ומדלא כתיב עשר אעשר וכתיב עשר אעשרנו ש"מ דה"ק אעשרנו עוד לראשון כלומר מעשר שני יהיו כראשון אם הראשון עשרה ממאה אף השני כן א"כ יהיה עשרים ממאה והיינו חומש והיינו כת' הרי"ף וה"מ מחיים אבל לאחר מיתה לית לן בה כעובדא דמר עוקבא בפרק מציאת האשה שבזבז לחצי ממונו בשעת מיתה וגרסינן בירושלמי דפאה פ"ק בעי ר' גמליאל בר חנינא קמי ר' מנא מה חומש בכל שנה לחמש שנים הוא מפסיד כולו א"ל בתחילה לקרן מכאן ואילך לשכר והא דקא מתמה בירושלמי לה' שנים הוא נפסד כולו לאו דוקא אלא יותר מרוב הוא נפסד ומ"ה משני לשכר קאמר וז"ל הרמב"ם והוא מן התוס' שיעור נתינה אם ידו משגת יתן כפי צורך העניים ואם אין ידו משגת לכל צורך עניים יתן כפי השגת ידו וכמה הוא יתן עד חומש נכסיו מצוה מן המובחר ואחד מעשרה מדה בינונית פחות מכאן עין רעה שנה ראשונה חומש מהקרן מכאן ואילך חומש מהריוח בכל שנה לעולם לא ימנע אדם פחות משלישית השקל לשנה והיא שתות אוקיא של כסף ואם נתן פחות מזה לא קיים מצות צדקה כלל ע"כ ויתר דיני צדקה כתבתי בב"ב בפ"ק: