ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ד · סימן כד
אמר ר' אליעא א"ר לוי באושא התקינו הכותב כל נכסיו לבניו הוא ואשתו נזונים מהם ומסיק דלית הלכתא כוותיה אלא טוב לעשיהו בדברים אפילו לא אמיד דר' חנינא ור' יונתן הווי קיימא אתא ההוא גברא גחין ונשיק לר' יונתן אכרעיה א"ל ר"ח מאי הא א"ל כותב נכסיו לבניו הוי ועשיתינהו לזונו אלמא דלא דינא הכי דאי דינא לא הי' לו לגמול חסד בזה שבע"כ ישפוט האמת והא דר' אילע' איירי דוקא בנותן מתנה לבניו הא לאחר אין ניזונין מהם כלל אפי' לעשינהו בדברים דהא מתנה כמכר דאי לא עביד ליה נייח לנפשיה לא הוה יהיב ליה מה שאין בבניו כדפי' בקונטרס ומ"ה אפילו אשתו אין ניזונות מהם אף שהיא ניזונות בתנאי ב"ד שהרי אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים ומאחר שמתנה כמכר הוה כנכסים משועבדים וכתבו התוס' ראיה לדבר דלא טרחה ממקבל מתנה מדקאמר ביש נוחלין השתא ירושה דאורייתא אלמנתו ניזונות מנכסיו מתנת ש"מ דרבנן לא כ"ש משמע דמתנת בריא דאורייתא אינה ניזונות מנכסיו אע"ו דמיתזנה מן היורשים ואין לומר דמתנה דאורייתא נהי דכ"ש לא הוה ה"ה מיהא הוה ונימא דלא אלים כח מתנה מכח יורשים דע"כ אלים מקבל מתנה מכח יורשין מדמסקינן בפ"ק דב"מ דשטר שיש בו אחריות נכסים לא יחזיר אפילו חייב מודה דחיישינן לפירעון ולקנונאי ושטר שאין בו אחריות נכסים יחזיר דלא גבו ממשעבדי ואי גבו מתנה אמאי יחזיר אלא ודאי לא גבו ואלו מן היורשים גבו דהא פסקינן בסוף גט פשוט הלכתא מלוה ע"פ גובה מן היורשים ע"כ נראה דאין חילוק בין מתנה למכר לענין זה והא דאמרינן פרק מציאת האשה מכרו או משכנו מוציאים לפרנסה ואין מוציאין למזונות ה"ה נתנו והא דנקט מכרו לאשמעינן דאפילו נמכרו מוציאין לפרנסה אבל למזונות פשיטא ליה דאין מוציאין אפילו נתנו כדתנן בהניזקין אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים ומתנה הוא כמכר ולפי מה שתקנו הגאונים דאשה גובה כתובתה ומזונות ממטלטלין דיתמי אע"ג דירושה היא דאורייתא כ"ש דגביה ממטלטלי דמתנת שכיב מרע מדרבנן וכה"ג אמרינן ביש נוחלין אבל ממטלטלין דמתנת בריא דהוי דאורייתא לא גביה כתובתה ומזונות לא גביה אפילו ממקרקעי כי היכי דלא גביה מלקוחות כדפי' ולא מיבעיא נתן הוא אלא אפילו נתנו יתומים אע"ג שכבר משמת נשתעבדו הנכסים עכ"ל תוס' וכמשא ומתן הזה כתב הרא"ש בסוף האומר ובסיום דבריו כתב וז"ל ולענין פסק הלכה הכי הלכתא דעדיפא כח מתנה מכח ירושה כדמוכח ההיא דשנים אוחזין כו' הלכך אפילו כשתקנו הגאונים דכתובה ומזונות גבו ממטלטלי דיתמי ממטלטלי דמתנת בריא לא גביא וכן מצינו שבע"ח אין גובה את השבח ממקבל כדאיתא פ"ק דב"מ לפי שאין לו על מי לחזור וגביא מיתמי כדמוכח בפרק יש בכור וכן פסק הרמב"ם בפרק ח' דהלכות זכייה וכן פסק רשב"ם ויותר מזה כתב הרמב"ם שאף מלוה ע"פ גובה ממתנת שכיב מרע מכח ק"ו דירושה דאורייתא אבל לא ממתנת בריא והוא דעת רבו ר"י מיג"ש וכן הסכים הרשב"א וכן פסק הטור סי' רי"ג וכן פסק מהר"ם בפרק י"ט אבל מה שכתבו התוס' אפילו נתנו יתומים במתנת בריא שאינו מוציאין מהם למזון האשה מצאתי בהגהת מהרי"ח וז"ל ומיהו בנתנו יתומים נסתפק קצת ר"י ע"כ והיינו דמצינו למידחי ולמימר דבפרק מציאת האשה דוקא מכרו או משכנו קאמר ולא נתנו וכן נראה דנהי דמתנת בריא אלים כמכר היינו מתנה הראויה ליתן שלא בא עדיין זמן הגבייה וקבלת מהן אבל הני שנשתעבדו הנכסים כבר למזון האשה והבנות וכבר הגיע זמן הגבייה שר שראוי לגבות מהן לא אלים כח מתנה להפקיע מהן ה"ה נמי מלוה ע"פ דלא טריף ממתנת בריא היינו שנתן קודם שבא זמנו לגבות אבל אחר שבא זמנו לגבות לא אלים כח מתנה מכח ירושה ואינו מפקיע בין ממקרקעי בין ממטלטלי שהן עדיין בעין אפילו לא נתן כדי להבריח אלא לקרוביו או לאוהביו גובה מאותה מתנה בין ממקרקעי בין ממטלטלי כ"ז שהוא בעין והוא תיקון גדול בדין וכבר קבלתי שהמרי"ח היה בעל הוראה ובתרא וראוי לסמוך עליו ברוב המקומות ובפרט מאחר שר' יצחק בן ברוך סובר דמקבל מתנה בריא לא מפקיע כלל כח הכתובה ונהי דדברי ר"י עיקר לגבי' היינו היכא שנתן הוא אבל לא היכא שנתנו היורשים כדפי' אבל מכרו פשיטא שאינה גובה מהן אפילו כתובת אשה שטורפת ממשעבדי ה"מ ממקרקעי אבל לא ממטלטלי אכה"ג לא תקנו הגאונים ואפילו האידנא שכותבים בכתובה בין מקרקעי בין ממטלטלי ולא נצטרך שוב לתקנת הגאונים כמו שכתב הרמב"ם מ"מ לא יתכן שתגבה מן הלקוחות כמו שכתב הסמ"ג וז"ל ורבינו יעקב היה אומר דאין אנו צריכין לתקנת הגאונים לענין כתובה דאנן מטלטלי אגב מקרקעי מקנינן דאהני מאי דכתבינן בכתובה נכסים דאית להן אחריות ושאין להן אחריות כולהו יהיו אחראין וערבאין לכתובתה ודלא כאסמכתא לגבות מטלטלין אם הם בעין ואהני דלא כתב אגב שלא לגבות מן הלקוחות ע"כ וכן כתב הרא"ש בפ' מציאת האשה ומהשתא תימה לי על הטור שכתב וז"ל אין הכתובה ניגבית אלא מן הקרקע ומתקנת הגאונים נגבית ממטלטלי וה"ה נמי לכל תנאיה חוץ מכתובת בנין דכרין לפיכך אם גבו היורשים מעות כתובתה אביהן גובה מהן ודוקא מטלטלי בני חרי אבל אם מכרם הבעל או נתנם במתנת בריא אינו גובה מהן ואם מכרם היורשים אחרי מותו גובה מהן ע"כ ולא אוכל ליישב כלל ופשיטא שהוא נגד דעת הרא"ש שכתב אפילו נתנו אינם גובה מהן ק"ו מכרו אלא שלא אוכל למצוא שום סברא למוכרו מטלטלין שתגבה מהן כדפי' ואפילו נאמר דלא ס"ל מה שכתב הסמ"ג והרא"ש בשם ר"ת וסבר דבין מקרקעי בין מטלטלי הכתוב בשטר כתובה מהני כמו אגב מ"מ קשה שהיה לו להזכיר שאין נוהגין האידנא לגבות מטלטלין שמכר משום תקנת השוק כמו שכתב בטור ח"מ אפילו גבי אגב ועוד הלא לא קאי הטור אלא אתקנת הגאונים שתקנו שתגבה מטלטלי ולא משום שכתוב בשטר כתובתה בין מקרקעי בין ממטלטלי שהרי אח"כ כתב בשם ר"מ מה שנהגו האידנא שכותבין בשטר כתובה בין ממקרקעי בין ממטלטלי ששוב לא נצטרך לתקנת הגאונים משמע לשוא שמתחילה לא דיבר מזה כלל ומ"ה א"א ליישבו בשום אופן אלא שט"ס הוא ובמקום מכרו ראוי להיות נתנו וכמו שפי' שנתינת היורשים לא אלים להפקיע שום שעבוד והוא כסברת מהרי"ח ודין תקנת אושא שמכרה בנכסי מלוג כתבתי בהחובל סי' ל"א ואף בס"ל ואם יכולה האשה לעכב שלא ימכור שום דבר מנכסי בעלה נכתוב לקמן אי"ה בפ' אלמנה נזונות: