אור ברסלב
ים של שלמה על כתובות פרק ד › סימן כב

ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ד · סימן כב

סימן כא

מתניתין האב אינו חייב במזונות בתו זו מדרש דרש ראב"ע לפני חכמים בכרם ביבנה הבנים ירשו והבנות יזונו מה הבנים אינם יורשין אלא לאחר מיתת האב אף הבנות אינן ניזונות אלא לאחר מיתת אביהן ומסקנת פירש המשנה אף בבנים העוסקים בתורה אינו חייב כשהם גדולים יותר משש אבל מצוה איכא וכן סברי ר"י ור"מ וכן דרשו לקמן רבותינו שביבנה מאי דכתיב אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת כו' כדלקמן אמר ר' אילעי א"ר לוי א"ר חנינא באושא התקינו שיהא אדם זן בניו ובנותיו כשהן קטנים ובעי הלכתא כותיה או לא ת"ש דלית הלכתא כוותיה דכי הוו אתא לקמיה דרב חסדא אמר כפו אסיתא בציבורא וליקם עליה ולימא עורבא בעי בניה והאי גברא לא בעי בניה פי' מעמידין הש"צ בתוך הקהל על דבר גבוה באמצע הקהל ויכריז ויאמר עליו אפילו הערוב שהוא עוף טמא ודוחק את בניו בילדותן שהו לבנים קודם שנולדו להם נוצות שחורות וסבר שאינם שלו ויש טעם בדבר שסברו מאחר שמשמשין בפה ולא בדרך תשמיש סברי שלאו מגופן ותמציתם הוא אלא מאחרים באו ואפ"ה באו אח"כ כשנולדו להם נוצות שחורות שאז מכירין אותן שהן בניהן חוזרות ומרחמת עליהן והא גברא ידע שהן בניו ואינו מרחם עליהם אלמא שאינו חייב לזונן ולא כופין אותו אלא שמכלימין אותו ברבים ולא יותר וכי הוה אתי לקמיה דרבא א"ל ניחא לך דליתהני בניך מצדקה ולא אמרן אלא דלא אמיד אבל אמיד כייפינן ליה כי הא דרבא אכפיה לר' נתן בר אמי ואגבי מיניה ארבע מאה זוזי לצדקה והוא כפייה ממילא כמו שבארתי בפ"ק דבב' סי' נ"ג ולעיל בסי' י"ז כתבנו אפילו שלא בפניו יורדים לנכסיו היכא דאמיד מכח צדקה והא דכופין מתורת צדקה מבאר הרמב"ם היטב בפי' המשנה וז"ל אם יש לו ממון כופין אותו ולוקחין ממנו מה שיצטרך להוציא לפי שיעור ממונא כמו שעושין במזון האבות לא שיהיה חייב במזנותיהם ר"ל באביו ובבניו שיש להם יותר משש שנים אבל הוא מחויב לפי שיעור ממונו וכשאנו לוקחין ממנו זאת הצדקה אנו מוציאין אותם על בניו או על אביו לפי שהם בני צדקה ויש להם בה דין יותר לפי שנאמר לאחיך לענייך ומן הידוע שיש לו לדיין לכפות בני אדם על נתינת הצדקה לפי שהוא בכלל מצות עשה שהוא מן החיוב להלקות לאדם עד שיעשה מצוה זאת שיש לו לעשותו באותה הזמן או ימות וזה עיקר בכל מצות עשה ואין הפרש בזה בין הזכרים ובין הנקיבות בעניין ההוצאה וכתב הרי"ף והרא"ש וה"מ בניו ובנותיו קטנים אבל קטני קטנים אע"ג דלא אמיד כייפינן ליה בע"כ כדדריש ר' שמלאי אפיתחא דבי נשיאה בסוף אע"פ אף שאמרו אין אדם זו בניו ובנותיו הקטנים אבל זן קטני קטנים עד בן שש ותנן נמי אם היתה מינקת פוחתין לה ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונתיה ש"מ דחייב לזון קטני קטנים ע"כ וכן כתב הרא"ש בשם רבו מהר"ם אפילו יש לה נכסים שנפלו להם מבית אבי אמם חייב לזונם כיון דתקנת חכמים היא זכו במזונתם אפילו יש להן להתפרנס משלהן דומיא דמזונות אשה מדכלל מזונתיהן עם מזונות האשה דקתני ומוסיפין לה על מזונתיה בשביל הקטן אלמא דין אחד להם כתב הריב"ש מי שבא על הפנויה וילדה ממנו בן או בת חייב לזונן וכן נראה מתשובת הרא"ש והני מילי כשהוא מודה שהוליד ממנו אבל אם אינו מודה בכך אפילו נודע שבא עליה והיא טוענת בריא שהוא מעוברת ממנו כיון שאינו מודה לה בזה הרי אפשר שנתעברה מאחר דכי היכא דאפקרה נפשה לגביה אפקרה נפשה לגבי אחרינא ואם גירש לאשתו שחייב במזונות הבנים ואצל מי הן נכתב לקמן בפ' הנושא:

תוכן העניינים

ים של שלמה על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה