ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ד · סימן יט
מתניתין לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לחופה פי' ולאפוקי ממשנה ראשונה דלקמן בפ' אע"פ שאמרה שאם הגיע זמן ולא נשאו אוכלת משלו ואוכלת בתרומה מסרה האב לשלוחי הבעל הרי היא ברשות הבעל הלך האב עם שלוחי הבעל או הלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל הר' היא ברשות האב מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל הרי היא ברשות הבעל ופליגי אמוראי למאי מהני מסירתה להיות ברשות הבעל רב אמר מסירתה לכל חוץ לתרומה ורב אסי אמר אף לתרומה שמואל אמר לירושתה הוא דמהני שיירש הבעל את נדונייתה ורבינא אמר הרי הוא כנשואה שכתובתה מאחר מנה מיתבי הלך האב עם שלוחי הבעל או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל או שהי' לה חצר בדרך ונכנסה עמו ללון אע"פ שכתובתה בבית בעלה ומתה אביה יורשה מסר האב לשלוחי הבעל או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל או שהי' לו חצר בדרך ונכנסה עמה לשם נשואין אע"פ שכתובתה בבית אביה מתה בעלה יורשה בד"א לירושתה אבל לתרומה אין אשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה תיובתא דכולה תיובתא פרש"י דקתני לירושה לחוד היא ברשות הבעל וקשה לכל אמוראי דפליג אשמואל וקשה לי אדדייקת מרישא דאירושה לחוד היא ברשות הבעל נידק מסיפא אבל לא לתרומה משמע הא לאינך הוה ברשות הבעל ודוקא משום חומר תרומה דגזרינן משום סימפון וכדאמר רב מסירתה לכל חוץ לתרומה ועוד דמרישא ליכא לדקדק הא דקאמר בד"א לירושה לפי שהרישא דלעיל מיניה איירי להדיא בירושה לכך נראה עיקר כפי' התוס' תיובתא לכולהו דקאמר לאו דוקא כולהו אלא הני דאמרי אף בתרומה ויותר מזה מצינו בב"ב בפ' י"נ גבי מחלק נכסי' על פי' תיובתא דכולהו לא קאי אלא לחד ואף שמואל דקאמר לירושה לא בא למעט אלא לתרומה אבל מודה שהיא כנשואה לענין נדרים כדאיתא לקמן בברייתא ויליף מקראי וכן כשזינתה שהיא בחלק אלמא חשבינן כנשואה ומ"ה נראה דמטמא לה כאשתו ממש וירושה דקאמר רבותא קמ"ל אפילו ירושת נדוניא שהיא מדרבנן ושמא שלא תקנו ליה אלא עד שתכנס לחופה קמ"ל דאפילו הכי הוה ברשות הבעל לירושה וממעט נמי הא דר"ל דאמר לכתובתה דאל"ה ה"ל למימר מסירתה לכל חוץ לתרומה ור"ל נמי בא לחלק על שמואל שממעט כתובתה ואמר שמסירתה מהני לכתובה וע"כ צריכים לפרש כן שאין לפרש שר"ל אמר שמסירתה הנאמר במשנה ברשות הבעל לכתובה קאמר דזה לא יתכן דלישנא הרי היא ברשות הבעל לענין זכייה שתהא שלו קאמר לכתובה דקאמר ר"ל היינו דנחשב כנשואה לגבי בעל אחר אלא אעיקר דינא קאמר דחשבינא אף לכה"ג כנשואה ואפשר נמי ממעט ירושה דקאמר שמואל ומ"ה לא קאמר אף לכתובה והשתא לפי הלכה נראה דהלכתא כשמואל בדיני דממעט כתובה ולא כל כר"ל אף דרב סייעוה שאמר מסירתה לכל חוץ לתרומה ואף מסתבר דברי שמואל דנהי דחשבינא כנשואה לכל מילי מ"מ בתולה ממש לענין חיבת ביאה ומוהר הבתולות ולא דמיא לנשואה אף שהיא בתולה לעולם שם בעולה עליה ואם עדים מעידים שלא נבעלה אמרי עלמא לשבתה דקאמרי הכי כדפי' לעיל בפ"ק סי' ל"ד אבל הכא שהיא בדרך ולא נתקרב אליה פשיטא דלא גרעתה מכתובתה ומ"ה נראה היכא דנכנסה עמו בחצר שלו שהאי לנשואין חשבינן נמי לכתובה כנשואה שהרי היתה אצלו ושם נשואה ובעולה עליה לכל מילי הנראה בעיני כתבתי כתב הרא"ש בתשובה על מקום שנהגו לארס נשים ולייחד עמהם ולדור עמהם בלא חופה ובלא ברכה מנהג רע הוא זה וחייבין הקהל לבטלו ואשר כתבתי דפעמים מתות תחת אירוסיהן ובאו לדון על עסקי ירושתן ונסתפקת אם יירשנה ארוס כיון בבית הוא באשתו לענין ירושה כו' ע"כ: