אור ברסלב
ים של שלמה על כתובות פרק ד › סימן יז

ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ד · סימן יז

סימן טז

אמר רב חסדא אמר מר עוקבא מי שנשחטה ב"ד יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסין את אשתו ובניו ובנותיו ודבר אחר א"ל רבינא לרב אשי מ"ש מהא דתניא מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות ב"ד יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסין לאשתו אבל לא לבניו ובנותיו וד"א א"ל ולא שאני לך בין יוצא לדעת ובין יוצא שלא ברשות דביוצא בדעתו שהי' בידו לצות על מזון בניו ובנותיו ולא ציוה גילה בדעתו דלא ניחא ליה ומ"מ אשתו דמחייב לה בתנאי כתובה בע"כ זנין ומפרנסין אותה אבל מי שנשתטה שיצא שלא לדעת אוקמינן אחזקה דבודאי ניחא ליה שיזונו בניו משלו וכתב ר"י דאיירי שהי' זן אותם קודם שנשתטה דאי לא הי' זן אותם מקודם א"כ הרי חזינן דלא ניחא ליה אלא איירי כל שהי' מפרנס אותה מקודם וה"ה ההיא דמי שהלך כו' דאל"כ לא הוה מקשה מיניה מידי והא דמוקי לה בפ' בתרא במשרה אשתו ע"י שליש אבל לא בניו ובנותיו ה"ק בשעה שהלך הניח מעות ביד שליש לפרנס את אשתו ולא הניח לפרנס בניו אבל קודם שהלך הי' נזונים משלו והנה דעת הרמב"ם במי שנשתטה שזנין בניו ובנותיו אפי' יותר מבני שש היינו באמיד אבל באינו אמיד אין חילוק בין נשתטה ליצא מדעת דעד שש זנין אותם מכח שהן קטני קטנים כדלקמן סי' כ"ד אבל לא יותר מאחר שאינו אמיד וקצת משמע דתלמודא איירי באמיד כך הוא לפי סברתו אבל יש להקשות דאי איירי באמיד א"כ אפילו במי שהלך נמי יוציאו דהא כופין על הצדקה ומאחר שהוא בתורת כפייה א"כ אין חילק בין בפניו בין שלא בפניו ואין לומר שהוא מפרש הכפייה דלקמן הוא בדברים כמו שפי' ר"ת לחד שנויה דמ"מ יש לתמוה על הרמב"ם שהרי הוא כתב באמיד שמוציאים ממנו בע"כ וכן הוא עיקר א"כ מן הסברא אפילו בהלך נמי והעיקר הנראה בעיני הוא דברי הר"ן שכתב על הרמב"ם וז"ל ואין דרך זה נכון בעיני דאם איתא דמדינא אין יורדין לנכסי אמיד שלא בפניו ובמה שאינו מחויב גמור אלא מתורת צדקה למה יורדין לנכסיו כשנשתטה אלא מאי אית לך למימר דנשתטה היינו טעמא משום דעבדין מנכסיו מאי דאמרי דניחא ליה בהכי מעתה אפילו לא אמיד יש לב"ד לירד לנכסיו ולזון אותם עד שיגדלו כיון שמי שאינו זן אותם מגונה ביותר ורוב בני אדם עושין כן ולפי דרך זה קרוב לומר דהיכא דאמיד יורדין לנכסיו במה שהוא מחויב מתורת צדקה אפילו שלא בפניו וכו' אמרינן במי שהלך למד"הי אבל לא בניו ובנותיו היינו בדלא אמוד שאין הדבר עליו חוב גמור ומי שנשחטה אע"פ דלא אמיד ב"ד יורדין לנכסיו ומפרנסין בניו כיון שמי שאינו עושה כן מגונה ביותר וזה לא הי' לו לצוות ע"כ ומה שכתב הרשב"א דשלא בפניו לא שייך כפייה לצדקה דלא נחתינן לנכסיה בשום אופן מחמת צדקה ותלה עצמו באילן גדול רב האי שכתב כן בתשובה דהא אפילו נדר שעברו עליו ג' רגלים מיקם הוא בכל תאחר אבל אין לב"ד לכופו ולעשות לו כלום כתב נמי הר"ן שלא דק דהא אמרינן בר"ה ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך ובההוא קרא צדקה כתיב כדדרשינן בפיך זו צדקה ועוד לפי מה שנכתב בפ"ק ב"ב שדוקא אין הב"ד מוזהרין לכפותו אבל אם רצו הב"ד לכפותו מפני צורך עניים רוצים ועושים לא קשה מידי ס"ד דברי הר"ן מחוורים בעיני ולפי זה נראה מאי דפליג בגמרא מאי ולא ד"א רב חסדא אמר זה תכשיט ורב יוסף אמר זו צדקה מ"ד תכשיט כ"ש צדקה מאן דאמר צדקה אבל תכשיט לא כי היכא דלא תנוול וזו היא הגירסה הנכונה כמו שכתבו התוס' שהרי אפליגו להדיא במי שהלך בפ' בתרא א"כ בהא דנשתטה לא פליג ועבדינן מאי דניחא ליה בממוניה מן הסתם בין לזון בניו ובנותיו בין תכשיט בין צדקה אפילו לא אמיד אבל במי שהלך מספיקא לא נחתינן לנכסיה בעבור צדקה דבודאי לא ניחא ליה שהרי לא ציוה לשום אדם ואף תכשיט שהוא קישוט של נשי' מספיקא לא נחתינן לנכסיה דשמא הלכה כרב חסדא שאמר תכשיט ואפי' אמיד מאחר דלא ניחא ליה אבל צדקה אם אמיד לעולם נחתינן לנכסיה ואפי' שלא בפניו שהר' כופין על הצדקה וכדפי' ודוקא תכשיט שהוא בשמים של אבקת רוכל שהוא קישוט יופי של נשים אבל כל שאר הדברים הצריכים לה כפי מנהג המדינה לפי כבודה בין במזונות בין בכסות הוא בכלל זנין ומפרנסין דקאמר כתב הרשב"א סי' תתקפ"ח שנשאל על איש שנשתטה והמעות ביד קרובי האשה עדיין אם נאמר תזון היא מן הנכסים והוא מן התמחוי או אם מוציאין ב"ד מידם והשיב דמוציאין דא"א היא לגבות כתובתה כל שהוא אינו יכול לגרש אלא ניזונין היא ובעלה ובניהם עכ"ל:

תוכן העניינים

ים של שלמה על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה