ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ד · סימן יג
מתניתין האב זכאי בבתו בקדושיה בכסף ובשטר ובביאה פי' בכסף שהכסף קדושין עצמו שלו וכן בשטר שאם מקבל הוא השטר קדושין הרי זו מקודשת אבל קדושי ביאה אין לפרש אלא שיכול האב למסרה לאחר להתקדש בביאה בע"כ אפילו למוכה שחין רק אחר ג' שנים שהיא ראויה לביאה אבל בע"א לא משכחת שימסר אותה לביאה בע"כ דאפילו אם קדשה אותה בע"כ מ"מ יכולה לומר איני נבעלת לו דמאוס עלי שאין כופין לה להבעל, למי ששנאוי לה אפילו אם קבלה קדושין בעצמה כ"ש ע"י אביה רק שיש בה דינה דמורדות אבל כשמסרה להתקדש בביאה אינה יכולה לעכב וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ומקבל גיטה ואינו אוכל פירות בנכסים שנפלו לה מירושה מאמה בחייה פי' אבל לאחר מיתתה יורש את בתו נשאת יתר עליו הבעל שאוכל פירות בחייה כתוב בס' התרומה המכנסת ש"ת לבעלה אין צריך כתיבה ומסירה ומכנסת מלוה ע"פ לבעלה אין צריך מעמד שלשתן דה"ל דברים הנקנין באמירה מדרב גידל ועוד שרבותנו תקנו שהבעל יזכה בפירות הלכך בכל מה שיש לאשה ידו כידה עכ"ל וחייב במזונותיה ובפרקונה ובקבורתה רי"א אפילו עני שבישראל לא יפחות לה משני חלילין ומקוננות והא דזכאי במציאתה מפרש בגמרא משום איבה ופרש"י כיון דאינו חייב מזונות אי אמרת שלה איכא איבה ותו לא זיין לה ולפי דבריו אפילו נערה או בקטנה באינה סמוכה אינו שלו ואין חילוק בין קטנה לקטן דקי"ל כר' יוחנן דאמר אפילו קטן כשאינו סמוך על שולחנו של אביו הוה גדול והקשה ר"י על פרושו מדנקט במתניתין מציאה סתמא משמע כמו קדושין אפילו באינה סמוכה וה"נ מעשה ידיה אפילו באינה סמוכה הוה העדפה לאב ואפילו הוה מכרה לאמה הוה מציאה שלו ועוד לפירש שמואל דאמר קטן ממש אפילו אינו סמוך כו' יהיו מתניתין דהתם דהתם בפ"ק דב"מ מציאת בנו ובתו הקטנים כו' לצדדין קאמר קטנה אפילו באינה סמוכה ונערה דוקא בסמוכה ועוד מדאמרינן לעיל דמציאתה אחר מיתת אביה הוי לעצמה אפילו דניזונות מן האחין וצ"ל לפרש"י דלא שייך איבה מאחר דמתזנא מינייהו בע"כ וזה אינו דהא אף בכה"ג אשכחן איבה כדי שלא יטריחו כל שעה לב"ד במזונות כדמוכח בפ' אלמנה דאלמנה מעשה ידיה ליתומים אע"פ דבע"כ מיתזנא מינייהו ומעשה ידיה גופא לא תקנו לבעל אלא משום איבה כדאיתא בפ' אע"פ מזוני עיקר ומעשה ידיה משום איבה תיקון ע"כ נראה לר"י לפרש משום איבה שלא יקדשנה למנוול ומוכה ולפ"ז נערה וקטנה אפילו באינה סמוכה ודוקא בקטן אר"י אפילו קטן ממש כשאינו סמוך על שולחן אביו הוה גדול וכן בבוגרות בעינן סמוכה אבל במעשה ידיה אי סמוכה לעולם של אב משום איבה דמזונות חוץ מגדול דלא שייך ביה איבה כ"כ שיתקנו לו מעשה ידיו ואם אינו סמוכין הכל שלהן אפילו בהעדפה חוץ מקטנה ונערה דהעדפה לאב וכפי' ר"י פסק הרמב"ם כתבו התוס' בהאי שמעתתא לחד שינויא דנשואין בלא סעודה שרי בשבת ויו"ט ואין בה משום אין מערבין שמחה בשמחה ואע"ג דאמרינן בהחולץ דנשואין בלא סעודה איכא שמחה לא חשוב שמחה כולי האי שאסור לישא ביו"ט מטעם זה ותימא הוא דהא תניא להדיא בפ' אלו מגלחין מארסין אבל לא כונסין ואין עושין סעודת אירוסין וצ"ל דמפרש הא דאמר אין עושין היינו עם האירוסין אבל אם אירס כבר אין איסור בכניסה לחוד בלא סעודה ואין להקשות א"כ אמאי לא משני נמי הא דהחולץ דנשואין בלא סעודה איכא שמחה היינו עם האירוסין היינו משום דמשמע לישנא דהתם דאפילו נשואין לחוד אסור דקתני ומונעין מלארס ומלכנוס דמשמע כל חדא אסור אכן דוחק הוא וכן כל המחברים פסקו שאין נושאין כלל במועד אכן לישא בערב הרגל ולעשות הנשואין ביו"ט שפיר דמי כאשר כתבתי בפ"ק סי' י"ט: