אור ברסלב
ים של שלמה על כתובות פרק ד › סימן ז

ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ד · סימן ז

סימן ו

שניהם במכר ושניהם במתנה בטל שני את הראשון מ"ט רפרם אמר אודויי אודי ליה רב אחא אומר אחולי אחליה ליה לשעבודא קמא מ"ב איכא בינייהו אורעי סהדי פי' התוס' לרפרם שאמר אודויי אודי כיון שהודה המקבל מתנה שהשטר הראשון מזויף כל שטר שיצא מתחת ידו שהעדים חתומים בו לא מגבינן ביה הואיל והודה שהם פסולים א"נ שמא הוא זייפו כמו שזייף חתימתן בשטר הראשון ונ"מ לפי האי טעמא בתרא דלא מרעינן אלא לשטרא ולא לעדים ואי אתו העדים ואסהידו אחתימת ידייהו השטר כשר ולרב אחא לא מרעינן סהדי דאחולי אחליה לשיעבוד וכל זה מן הסתם אבל אם פירש להדיא למה ביטל את הראשון פשיטא דמהימן לנפשיה א"נ לפירות שאכל הלוקח בין זמן ראשון לשני לרב אחא פטור ולרפרם משלם א"נ לטסקא דהיינו מס המלך מהשדות ליתן בין זמן ראשון לשני לרב אחא נותן המקבל ולרפרם נותן המוכר או הנותן ואין להקשות לרב אחא דאמר משום דאחליה לשיעבודה במתנה דלית בה אחריות נכסים למאי מהני הך מחילה די"ל כגון בין זמן ראשון לזמן שני קנה הנותן שדה אצל שדה זו שנתן ואחליה המקבל שיעבודא שלא יוכל לסלקו משום דינא דבר מצרא א"נ לענין זה שיטרפו בע"ח של נותן שבין זמן ראשון לזמן שני א"נ אם הנותן אוכל פירות בין זמן ראשון לזמן שני מחל לו וכתב ה"ר מאיר הלוי ז"ל דהלכתא כרב אחא כיון דאיכא פלוגתא לא ידעינן כמאן הלכתא לא מרעינן סהדי דאוקי סהדי אחזקתייהו וגם נוקי המקבל בחזקת אדם הגון ולא זייף העדים וגם לענין פירי וטסקא קרקע בחזקת המקבל עומד ע"י שטר הראשון ולא מבטלינן האי חזקה מספק והרמב"ם פסק כדפי' לפי שהקרקע בחזקת בעלה הראשונה עומדת ומ"מ נראה דלענין סהדי סבר כרב אחא דמוקמינן אחזקתייהו ונוקי המקבל אחזקתיה שלא לפוסלו בשום ענין אבל לענין ממון אוקמינא הקרקע בחזקת בעלים הראשונים כרפרם ומ"ה לא הזכיר הך נ"מ דאורעי סהדי ואני אומר מאחר שאין הכרע בדבר אוקמינא סהדי והמקבל אחזקתא כרב אחא ואם אכל הלוקח בין זמן ראשון לזמן שני פירות לא מפקינא מיניה ואם בא גזבר המלך להוציא מהלוקח בין זמן ראשון לשני לא יוכל לחזור על הנותן ואפילו הוא טוען עכשיו להדיא דאודי ליה דזיוף הוא לא כל כמיניה וכן אם בא להוציא מן הנותן לא יוכל לחזור על המקבל מספיקא דשמא אודויי אודי ליה כתב הרי"ף כל הא דאמרינן ביטל שהשני את הראשון הני מילי בשטרי קרקעות ומאי דדמי לה וכגון בכתובת אשה אבל בהודאות ובהאות גבי תרווייהו כל חד וחד לפום שעבודו ולא אמרינן האי שטרא היינו האי שטרא ואע"ג דתרוייהו חד סכום נינהו דגרסינן בפ' גט פשוט אמר רבא האי מאן דנקט תרי שטרא בר חמשין חמשין ואמר שוינהו ניהלי בר מאה לא משוינן ניהליה עביד רבנן מילתא דניחא ליה ללוה וניחא ליה למלוה ניחא ליה למלוה כי היכי דלא לפגום שטרא וניחא ליה ללוה כדי שלא יכוף לפורעו אלמא דגבו תרוייהו וכן כתב הרא"ש אחריו עוד חידוש מצאתי במרדכי וז"ל שאלו לר"ת על ש"מ שאמר תנו מנה לפלוני ולאחר שעה אומר פעם שניה תנו מנה לפלוני מי אמרינן להעמיד דבריו הראשונים ואין לו אלא מנה א"ד כיון שנתן לו זכה וקנה מיד דדברי ש"מ ככתובים וכמסורים דמיא ועכשיו חוזר ונותן לו מנה אחר והשיב דאין לו אלא מנה אחד כיון דלא אמר עוד תנו לו מנה אחר וכן נראה לה"ר שמואל מבונביירק ודבריו ישרים הם ואינם צריכים רבה:

תוכן העניינים

ים של שלמה על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה