אור ברסלב
ים של שלמה על כתובות פרק ד › סימן ו

ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ד · סימן ו

סימן ה

פשיטא ראשון במכר ושני במתנה ליפות כחו הוא דכתב ליה משום דינא דבר מצרא פי' שאם יבא בעל המצר לסלקו יראה שטר מתנה לחוד שאם יראה שניהם לא גרע משטר מתנה שיש בה אחריות דאית ביה דינא מצרא ק"ו בכאן שיאמר המצרן לא היתה אלא מכירה בשטר הראשון והשני לא נכתב אלא ליפוי כח לסלקו שלא כדין ויותר נראה בעיני אפילו הי' מראה שטר מתנה לחוד יכול המצרן להחרים עליו שלא היה מקח בדבר ונכתב זה רק ביפוי כח והיכא דלא שייך ביה דינא דבר מצרא כגון שהלוקח או המוכר עצמו מצרנים אי אית ביה שום יפוי כח אחר נמי מהני כגון לענין דרך דקיי"ל דמוכר בעין רעה מוכר והנותן בעין יפה הוא נותן כך כתבו התוס' והרא"ש ותימא הלא קי"ל בפרק המוכר את הבית כר"ע דמוכר בעין יפה מוכר ויותר תימא על הטור שכתב להדיא בנידן זה דקיי"ל מוכר בעין רעה מוכר כו' ולקמן בסי' רי"ז כתב דמוכר בעין יפה מוכר ואפשר לומר דאיירי בכה"ג כגון שהקנה השדה פנימי וחיצון לב' בני אדם והוא הפנימי דאז מהני לו כשיהי' הוא במתנה שיהיה לו דרך על החיצון שהי' במכר וזהו דוחק ולי נראה דאפילו קי"ל כר"ע דמוכר בעין יפה מוכר מ"מ קאי יפוי כח כדי שיהיה לו הדרך בלי פיקפוק ומחלוקת שבמתנה כ"ע מודים שבעין יפה נותן לאפוקי מכר דפליגי רבנן עליה וסברי בעין רעה הוא מוכר ואין המוכר צריך ליקח ממנו הדרך וכ"ש ראשון במתנה ושני במכר דאמרינן ליפוי כח משום דינא דבעל חוב ופי' רש"י משום אחריות כדי שיוכל לחזור עליו כשיגבה גם בזה כתב הרא"ש שיראה שטר האחרון ולא יראה שטר הראשון שאם יראה שניהם השני אינו כלום כיון דליפות כח כתביה ולא נתבטל הראשון וחלק עליו הרמ"ה והשיגו בזה וכן השיגו בטור וכתב דוקא כשראשון במכר לא שייך האחרון במתנה על מה שמכר כבר לפי' ניכר שלא נעשה אלא ליפוי כח ואם יראה שניהם ביחד אין האחרון כלום אבל כשראשון של מתנה ושטר אחרון של מכר אין בו נפקותא לזה הקרקע אלא שכותב לו אחריות על שאר נכסיו והוי כתוס' וק"ל ע"כ ואני מוסיף לתמוה דאיך יכול המוכר לומר שאין בשטר שני כלום מאחר שנכתב ליפוי כח ס"ס יקיים היפוי כמו שכתב בשלמא מה שטוען המצרן הוא שפיר שהוא אומר ליפוי כח נכתב ואין בו כח להזיקו בשטר זו שלא נכתב אלא ליפוי כח אבל כשהכותב לעצמו יטעון שאין בו ממש זה נגד השכל והסברא וכדי שלא נשוה לאדם גדול טועה נ"ל לפרש דעתו דסבר מה שאמרינן הכא משום דינא דב"ח לאו משום אחריות לחוד הוא דכתביה דא"כ לא הוה לו לשנות ממתנה למכר אלא ה"ל לאסופי אחריות לחוד על מתנה בשלמא גבי הוספת דקל מאחר שנותן או מוכר שני דברים הדרך לכתוב אכל דבר לבד שטר בפ"ע כמו שכתבתי לעיל סי' ה' אבל הכא שאינו אלא הוספת שיעבוד בעלמא הי' לו להוסיף על שטר ראשון ולכתוב ואוסיפת לך על שטר הראשון או ה"ל למכתב שטר מתנה עם אחריות אלא בודאי כתביה הכא כדי שאם יבואו בע"ח לגבות יכול הוא לסלקו במעות שאם יראה שניהם יאמר הבע"ח שהראשון אינו בטל והוא במתנה ולא תוכל לסלקני ויהי' במתנה באחריות אבל מ"מ לא יהיה בו דין לוקח לסלקני שהרי לא ניתן לו אלא במתנה וכן יראה מלשון הרא"ש שכתב יראה שטר האחרון ולא הראשון אם יבא בע"ח לטרוף ממנו ולא כתב כשיגבה ממנו בע"ח אז יוציא שטר האחרון ולא יראה הראשון אלא יראה שטר האחרון קאמר שיראנו לו כדי לסלקו אם יבא לגבות ממנו:

תוכן העניינים

ים של שלמה על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה