ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ב · סימן נז
אמר רב הונא והוא שיש גדול עמו דהא בעינא תרי בקיום שטרות ודיו שמכשירין אותו במקום עד שני לפי שקיום שטרות דרבנן אבל אין שנים נאמנים להעיד על קיום שטרות מה שראו בקוטנן וכתב הרא"ש ונראה דוקא הני תלת אביו ורבו ואחיו אבל באיש דעלמא לא והכי נמי אמרינן בירושלמי תני ובלבד דברים שהן רגילים בהן כלומר באלו השלשה שהוא תמיד מצוי ורגיל אצלו אבל אינש דעלמא אפילו הי' רגיל אצלו אינו חשוב רגילות וכן דעת הרמב"ם שמונה דוקא אותם השלשה ויש לי ראייה להדיא לדבריו דמסקינן בסוגיא וצריכא דאי תני אבא דשכיח גבי' אבל רבו לא ואי אשמעינן רבו משום דאית ליה אימת רבו ומדקדק עליו אבל אביו לא ואי אשמעינן הני תרתי ה"א אביו דשכיח גבי' ורבו דאית ליה אימת רבו אבל אחיו לא קמ"ל וקשה א"כ ליתני אחיו לחוד דאין לומר לא זו אף זו קתני והא קאמר אי תני רבו כו' אבל אביו לא אלמא דדייקא לתרץ כל הני תלת ועוד מה צריך אביו ורבו ה"לל רבו רבו ואחיו מאחר שאביו ורבו שוים הם במעלות ואין שייך לומר לא זו אף זו אלא בע"כ אי תני אחיו לחוד ה"א ה"ה כל אדם אלא שההוה והמצוי תפש התנא וה"ה לשאר כל אדם הרגיל אצלו ואף אם הי' שונה רבו ואחיו ה"א לא זו אף זו קתני לכך תנא אביו ורבו להודיע שדוקא קתני שיש לו שכיחות ודביקות גביה תמיד מחמת קורבא או אימת דרבו ואחיו אעפ"י שאינו דומה בדיבוק לאביו מ"מ שכיח טובא גביה דגיעגוע אחיו זה על זה מילדותן ועוד יש לנו לדקדק מן הסוגיא מדלא קאמר אי תני רבו משום דאינו קרוב אבל אביו דקרוב לא משמע דאין שום חילוק לענין קורבא בקיום הכתב דקרוב כי קא מסהיד אצורת דכתבא קמסהיד ונ"ל דאפילו הוה קיום שטרות דאורייתא הוה נאמן בקרובים ומ"ה אפילו הגדול שהוא מצטרף עמו הוא קרוב אפ"ה כשר וכן כתב הר"ן להדיא אף שבהגהת מימוני שהביא הג"הא משמע משום דרבנן הוא לא נ"ל כלל מן הראייה והטעם שכתבתי וראיתי כה"ג בהלכות עדות וז"ל קיום שטרות כשר בקרובים דתנן נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבי כו' מ"ט כיון דקיום שטרות דרבנן הוא התם עדות מעליותא הוא וכי מסהיד קרוב עליה צורתא בעלמא קמסהיד עכ"ל וכן הביאו הסמ"ג וטעה בו בעל הגהת מימינו וסבר משום דרבנן הוא הימנוה בקרובים וליתא כי מה שאמר דרבנן הוא היינו שנאמן בגדלו לומר מה שראה בקטנותו כדאיתא בסוגיא שלנו ואח"כ אמר אבל משום קורבא ליכא צד ריעותא דאצורה בעלמא קמסהיד וכן משמע הלשון ונ"מ שאין צריך לצרף עמהן רחוק אלא אפילו הכל בקרובים כשר והרמב"ם כתב וז"ל מעיד קרוב על כתב קרובו כיצד שטר שראובן ושמעון עדיו ומתו או הלכו למדינת הים ובא בנו של ראובן ואמר זה כתב ידו של אבי וכן בן של שמעון הרי אלו כעדים כשרים שאינן קרובים ואם יצטרף אחד עמהם להעיד על שניהם הרי נתקיים ומשמע לכאורה אם הי' בלא צירוף אלא אלו שנים היו מכירים תתימת שניהם לא הוי סגי בהכי אבל אין נראה כן מדקאמר הרי אלו כעדים כשרים שאינם קרובים משמע דליכא שום צד ריעותא בקרובים אלא לאו דוקא קאמר ואפשר רבותא קאמר דאי הוי הך שנים מעידים על הכל א"כ כל אחד מעיד על כתיבת יד רחוק מ"ה כשר אי הוי מצטרף עמו אבל הכא דאינו מעיד רק על כתיבת יד אביו לחוד אפ"ה כשר ומ"מ נראה דקיום שטרות בקרובים כשר אפילו ליכא שום צד עדות אלא הכל בקרובים כגון ראובן יש לו ב' אחים אחד מן האב ואחד מן האם וכן לשמעון ובא שני אחים של ראובן ומעידים על כתיבת ידו של ראובן וכן לשמעון כשר להגדיל תורה הארכתי וגם למצא שורש הדין: