ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ב · סימן נו
ואלו נאמנים להעיד בגדלן מה שראו בקוטנן נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבא וזה כתב ידו של רבי ואפילו זה כתב ידו של אחי דלא שכיח כל כך גביה ומקיימין השטר על פיו אע"פי שמת אביו או רבו או אחיו בעוד זה קטן אפ"ה נאמן כשיש גדול אחר עמו כדלקמן בסי' נ"ז והיינו טעמא דמדרבנן בעלמא הוא דבעינן קיום דאמר ר"ל עדים החתומים על השטר נעשה כמו שנחקרה עדותן בב"ד ולא חיישינן לזיופא מדאורייתא ודוקא בגודלן הוא דנאמנין משום דבר הגדה הוא אבל לא בקוטנן אפילו במידי דרבנן כגון הכא בקיום שטרות ודוקא גבי בדיקת חמץ הוא דהימנה קטן בפר"ק דפסחים משום דבידו הוא פי' קודם שנעשה הבדיקה בידו הוא לבדוק מ"ה נאמן עליו לאמר שהוא בדוק והא דקאמר התם נשים עבדים וקטנים נאמנים על בדיקת חמץ ואי טעמא דבידו הוא אמאי תולה טעמא דבדיקת חמץ דרבנן תיפוק ליה אפילו דאורייתא מ"מ מהימנה מאחר דבידו הוא ומעשים נמי שכל יום שאנו סומכין עליהם בניקור ומליחה וחלה וכה"ג על זה כותבים התוס' דבירושלמי מפרש כל היכא דאיכא עצלות וטורח נשים לא מהימנה ולהכי אי לאו דבדיקת חמץ דרבנן לא הוה מהימני ומ"ה אינם נאמנים על בדיקת דגים קטנים שנמצא ביניהם דגים טמאים וכן בדיקת פירות מן התולעים וכן כל כה"ג ואינו דומה לניקור אעפ"י שג"כ יש רבה ולא האמינו אותה אלא במידי שיש בודאי איסור ולא במידי דאית ביה ספיקא וכן כתב המרדכי בשם ר"י בריש פסחים ואף דעת הרא"ש כן שכתב הכל נאמנים על בדיקת חמץ נשים ועבדים וקטנים וכתב בירושלמי פלוג מ"ד ואמר לא תתני נשים לפי שהו עצלנות ובודקים כל שהוא ומאי ליה להביא דברי הירושלמי הלא תלמודא דידן עיקר אלא לדיוקי מיניה דבמידי דאורייתא היכא שצריך בדיקה וטורח לא מהימנה מחמת עצלנות דידהו והארכתי בתשובה בפ"ק דחולין סי' ב':