ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ב · סימן נה
ת"ר לוה הוא ממנה בנכסה של אביה לא תתבע אותו אלא נפרעת ממנו ע"י אחר אמר רב ששת ואי אחז לקמן לדינא לא מזדקקין להו רב פפא אמר לא די בזה שלא מזדקקין להו אלא אף משמתינן להו משום פריצות רב הונא ברי' דר' יהושע אמר אף מנגדינן להו מכת מרדות עם השמתא אבל שמתא לחוד לא חמיר מנגידא כדאיתא במקום שנהגו כי מחייב צורבא מרבנן מימינן אשמתא והכא כל אחד מוסיף על חבירו אלא, ע"כ כדפי' אף נגידא קאמר והרי"ף מביא כולהו משמע דעבדינן כולהו דכל אחד מוסיף וכן מסתמא דעת הרא"ש והטור כתב מנגדינן לחוד גבי כהן שגירש וגבי ישראל שגירש כתב משמתינן להו אפשר משום דגבי כהן שהוא לאו שאינו בכל פסק לקולא וגבי ישראל שהוא לאו השוה בכל פסק לחומרא והרמב"ם כתב או משמתינן או מנגדינן ולא נהירא ממ"נ אם מכריעתו לפסוק כאחד מהן ומ"ה אזלינן לקולא במידי דרבנן א"כ לא הי' להו לפסוק אלא לא מזדקינן ולכל היותר מנגדינן ואם דעת הרמב"ם לפסוק לחומרא א"כ ה"לל מנגדינן ומשמתינן כמו שהוכחתי לעיל דשניהם קאמר רב הונא כמו שכתבו התוס' לכן פסק הסמ"ג להדיא דמסיק בד"א בנתגרשה מן הנשואים אבל מן האירוסין דאין לבו גס בה לית לן בה ואי גייסי בהדדי פי' שמכירין זה את זה בחריצות וברמיזות ג"כ אינם נפרעים אלא ע"י אחר רש"י פירש כל זאת בגרושת כהן וכתב הסמ"ג ואין לנו ראיה בישראל שאסור לדור עמה בחצר אחד לפירושו נראה דה"ק לפי פרש"י אין לנו ראיה מן הגמרא אבל רש"י עצמו סבר דאסור כמו שכתבתי לעיל סי' נ"ג גם הרי"ף הביא סוגיא זו כפשוטה דמשמע דאפילו בישראל איירי וכן דעת הרמב"ם ורוב האחרונים דמשום פריצות זנות אפילו ישראלית שלא נשאת אסור לתובע בדין וכן כל שאר שותפות עד שישאנה: