ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ב · סימן נד
מי נדחה מפני מי תניא היא נידחית מפניו ואין הוא נדחה מפניה ואוקימנא אפילו בחצר של שניהם וכ"ש היכא ששכרו ומשום טילטולא דגברי קשה מדאיתתא ונראה שאם אינה רוצה להיות נדחה מפניו עד שיקנה לו חלקה הרשות בידה ואם חצר שלה הוא נדחה מפניה וכתב הר"ן ותמהני חצר מאי עבידתא דהא כשנשאת אפילו בשכונה אחת אין רשאין לדור ובאשת כהן אע"פ שלא נשאת במבוי אסורה והכא משמע דלא מתסר אלא בחצר לפיכך נ"ל דברייתא באשת ישראל תיכף שנתגרשה איירי וקודם שנתגרשה דרין מסתמא בחצר אחת וקתני דלאחר שנתגרשה צריך להיות נדחה אע"פ שלא נשאת עדיין ומכאן יש ללמוד שאפילו אשת ישראל שנתגרשה ולא נשאת אסור לדור עמה בחצר אלא א"כ היו נזהרין שהיו אחרים עמהן דומיא דאשתו של ר' זכרי' בן הקצב כו' ע"כ ולא אדע מה אשיב מה ראיה יש כאן דלמא באשת כהן קאמר מאחר שהן אסורין לדור בשכונה או' במבוי א"כ ק"ו שלא יוכלו לדור בחצר אחד שהיא נדחית מפני' ותדור חוץ לשכונה או למבוי ועוד אפילו את"ל באשת ישראל מי נדחה מפניה אם רוצה להנשא אבל לעולם כל זמן שלא תנשא מותרים בחצר אחד וכן משמע בירושלמי בפרק הזורק דכי לא נשאו אפילו בחצר אחד שרי ומ"מ נראה דאיכא למימר דהירושלמי איירי שהכניס אז שומרים אחרים עמהם דומיא דזכרי' בן הקצב אבל נשאת אפילו בבניה עמה אסורים דאיסור דאורייתא הוא ולא הקילו כמו בשבויה וכן נראה עיקר כמו שכתבתי לעיל סי' י"ג ואיתא בירושלמי שחצר של שניהם יכולים להפסיק באמצע זה פותח לצד מבוי וזו פותח לצד מבוי האחרת כגון שהבית עומד בין שני מבוים ושרי אף גבי אשת כהן וכן מסתברא: