ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ב · סימן מט
מתניתין עיר שכבשוה כרכום פי' מצור כל כהנות שבתוכה פסולות לכהונה ואם יש להן עדים שלא נאנסו אפילו עבד ושפחה נאמנים ואין אדם נאמן ע"י עצמו ולקמן מפרש בגמרא ופריך ורמינהו בלשת פי' חיל שבאו לעיר בשעת שלום החביות של יין פתיחות אסורות סתומות מותרות בשעת מלחמה אילו ואילו מותרת לפי שאין להן פנאי לנסך אמר רב מרי לבעול יש פנאי דתסיף יצרייהו לנסך אין פנאי ר' יצחק בר' אליעזר משמיה דחזקיה אמר כאן בכרכום של אותה מלכות פי' שבאתה לכבוש עיר הסמוכה למלכות ואין אימות חיל ומתנה אחריהן ויושבין בטח ובועלין ומנסכין והתם במלכות אחרת שאימות מלכות שבאו בגבולה עליהן ואין בועלין ומנסכין כך פי' ר"ח והתוס' בשם ר"ת והרמב"ם ופריך של אותם מלכות נמי אי אפשר דערק חדא מינייהו ומאתר שכן איכא למימר אכל חדא וחדא דלמא ערקת ולא נאנסה ובשבויה הקילו כדלקמן גבי מחבואות כו' ומתרץ שהקיפו בשלשלאות של ברזל שישמעו קול הנכשל עליהן ובעצים ובכלבים כדי שלא יוכל שום אחד לברוח מן העיר והרי"ף לא הביא הך שנויא דכאן כרכום של אותה מלכות כו' וכתב הרא"ש וז"ל וק"ל כשנויא דרב מרי דבמסכת ע"ז רמי מתניתין אהדדי ומשני להו כדרב מרי ולא בשנויא אחרינא ולכך לא הביא רב אלפס ז"ל סוגיא זו לפי שאינו מחלק בין אותה מלכות למלכות אחרת אלא בכל ענין הכהנות אסורות והיין מותר ע"כ ותימא לדחות כל הסוגיא דהכא דאזלא אליבא דחזקיה דמחלק בין אותה מלכות למלכות אחרת ואליבי' פליגי לוי ורב יהודא משמיה דשמואל ור' אבא בר' זבדא ור' יהודא בר' נשיאה ורבנן כולהו ס"ל הכי ואי אפשר למדחי כל הסוגיות בעבור שלא הביאו דכמה זימנין איכא בתלמוד כה"ג דבמקום אחד מקצר ובמקום אחד מאריך ובמקום אחד סותם ובמקום אחד מגלה וכה"ג כתבתי בפ"ב דב"ק דבמקום אחד בעי התלמוד ולא נתפשט ובמקום אחר פושט ע"כ אין זה דיוק הכרחי לדחות הסוגיא דהכא ע"כ נראה כמו שפסק הרמב"ם דאין לאסור הכא אלא באותה מלכות אבל במלכות אמרת שריא וכן דעת רוב קדמאי ובתראי ומ"מ נראה האידנא לא בקיאין בזה אי איכא אימות מלכות אחרת עליהם או לא וראוי לאסור בכל הכרכום בשלשלאות כו' בין הקיפוהו בין לא הקיפוהו כי מי בקי בשמירה זו ואף האידנא יש שומרים מתחלפים למשמרות ואי אפשר לברוח אלא אחת מאלף ואף מן הסתם אינם נאמנים לומר נברחתי ומ"מ יש מקומות שהמלך גוזר שלום על העיר וגוזר בגזירת עונש נפש שלא יגעו בשום אנשי העיר אין לאסור וצ"ע היטב ושאילת חכמים שבדור והכל לפי הענין וגבי יין נסך נמי נראה שאין להתיר אלא במלכות אחרת אבל באותה מלכות לא שריא ומה שיש מקשים על הרמב"ם שהכא גבי איסור נשים מחלק בין כרכום של אותה מלכות כו' ולשם גבי יין נסך כו' אינו מחלק אלא סתמא כתב להתיר ואומרים שדעתו לפרש פרש"י שמה שאמר חזקיה כאן בכרכום של אותה מלכות כו' הוא כמו לא שנו ולא קאי אשנוייא דיין נסך כלום אבל אין הלשון מחוור כן דא"כ הי' לו לומר לא שנו ומה הלשון כאן וכאן דקאמר אם לא לשנויא רומיא דמתניתין דהכא איין נסך וכן כתב הרמב"ם ואדרבה המקשים על הרמב"ם טועים בדבריו כי להדיא מדקדק גבי יין נסך בלשונו דאינה מותרת אלא במלכות אחרת דהכי כתב וז"ל בד"א דאסרינן על הכהונה בגדוד של אותה מלכות שהם מחושבים בעיר ואינם יראים לפיכך חוששין שמא נבעלו אבל בגדוד של מלכות אחרת שפשט ושטף ועבר לא נאסרו הנשים מפני שאין להן פנאי כו' וגבי יין נסך כתב וז"ל גדוד שנכנס לעיר דרך שלום ע"ד בשעת מלחמה אם פשט הגדוד ועבר מותרת שאין פנאי משמע דאיירי דוקא בפשט ועבר כמו הכא רק שקיצר לשונו ולא מפרש כ"כ להדיא וסומך על מה שחילק ופירש הכא גבי נשים ומ"מ נראה שאין להתיר בשום ענין האידנא החביות פתוחות אפילו בכרכום של מלכות אחרת דאין אנו בקיאים אם אימות מלכות עליהן או לא כמו שפרשנו הנלע"ד כתבתי: