אור ברסלב
ים של שלמה על כתובות פרק ב › סימן מח

ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ב · סימן מח

סימן מז

מעשה באשת איש שהלכה בדרך עם שני יהודים וכשבאו ביער בא אחד ותקפה והשני טימאה וצעקה ואין מושיע לה ואין עדים ובאתה לפני רבותינו וספרה המאורע ואמרה נאנסתי והתירוה לבעלה משום מיגו דאי בעי אמרה לא נבעלתי ורבינו שמחה אסרה כיון דעברה על דת ונתיחדה פי' עם שני פוחזים גם בדרך בעי ג' אנשים כפי מסקנת תלמוד שלנו בפ' עשרה יוחסין סי' ב' שמא הפסידה מיגו שלה וכיון שמודית שנבעלה לאו כל כמינה לומר באונס הי' דכיון דמתיחדה מרצונה ולא מנוולה נפשה כמו שבויה שוב אין לה טענת אונס וראבי"ה התירה דמשום יחוד לא הפסידה מיגו שלה דאטו כולהו נשי דינא גמירי דאמרינן בקידושין גבי ההוא גברא דקדיש בציפתא דאסא כו' והדין יצא להתיר ואף ר' שמחה לא סר מדבריו ואסרה כאשר איתא בראבי"ה ומזה נלמוד דלא אמרינן שמא עיניה נתנה כו' אלא היכא שבאתה לאסור עצמה אבל היכא שבאתה ואמרה בלילה פרצו ליסטים את ביתי ונאנסתי או בלילה בא אחד במיטתי במקום בעלי ואין לך אונס גדול מזה ובקשה להתירה לבעלה אסורה מאחר שבקשה להתיר את עצמה לא שייך לומר עיניה נתנה באחר ולא אמרינן איערומי דקא מיערמה ומכאן ניחא לי מה שהי' קשה בעיני על כהן אחד שראה אשתו שהיא נסתרת בלילה אחורי הכותל עם בחור אחד כדין טומאה ושמע קול נשימת תשמיש שאסרה הר' חזקיה ומהר"ם התירה משום דאין אוסרים על היחוד כו' והעיקר בפ"ב דיבמות סי' י"ח בארנו ותלמיד מהר"ם התירה משום עיניה נתנה באחר דאם לא כן כל אשה תעשה כך כדי להוציא עצמה מבעלה כו' והי' קשה בעיני ר' לא שנה ר' חייא מנ"ל וכן מהרי"ח למה לא עלה על דעתו ראיה זו ע"כ נראה דרבו מהתם לא רצה להתיר מכח ראיה זו דלא חיישינן עיניה נתנה באחר היכא שבאתה להתיר את עצמה כהאי עובדא דהתם וראיה מירושלמי איסטרטיות נכנסו לעיר באתה אשה ואמרה איסטרטיות הטיל שכבת זרע בין ברכי כלומר תשמיש ולא כמו שפירש ראבי"ה בספרו שנראה לו לפרש שאינה תשמיש ממש כדמוכח לקמן דבתשמיש איירי והתיר' לאכול בתרומה אתא עובדא אחרינא קמיה דר' יצחק באשה אחת שאמרה הביהם שלי כלומר רועה בהמות שלי פיתני כלומר בא בלילה במקום בעלי ושכב עמי ואין לי אשמה בזה אמר לה אין הביהם אוסר כו' כלומר בתמיה מ"ש משאר בני אדם ואסרה ופריך הכא את אמרית ואסרה הכא את אמרית ושריא כלומר מ"ש המעשה דלעיל שאמרה נמי ששמשה עם הגוי ומשני התם באתה לאסרה את עצמה והתירה כלומר שמא עיניה נתנה באחר הכא באתה להתיר את עצמה שהרי סברה אונס גדול הוא ובקשה להתיר א"כ אין שייך לומר עיניה נתנה באחר ואסורה אף שיש רוצין לפרש דאיירי דוקא לתרומ' דחמיר' דמעלה עשו לענין תרומה וגם אפשר לה [בתולי'] כדאיתא להדיא בגמרא שלזו דפליגי ביה אמוראי ופסק הרמב"ם כמ"ד אין אוכלת בתרומה מ"מ נ"ל שאין לחלק מדאמר לעיל והתירה לאכול בתרומה וכאן אמר לאסור סתם משמע דלבעלה איירי ומ"מ איירי באשת כהן דאי לישראל פשיטא שמותרת מכח מיגו לכ"ע ועוד נראה דלשון המשנה דנדרים משמע הכי האומרת טמאה אני לך ולא שנה התם בקצרה האומרת נטמאתי אלא משמע דוקא בכה"ג הוא דאמרה משנה אחרונה עיניה נתנה באחר אף שיש לומר דארבותא דמשנה ראשונה קאי דאפ"ה לא חשו לומר עיניה נתנה באחר מ"מ מניין להוציא המשנה מפשטה הבו דלא לוסיף עלה הנראה בעיני כתבתי:

תוכן העניינים

ים של שלמה על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה