אור ברסלב
ים של שלמה על כתובות פרק ב › סימן מ

ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ב · סימן מ

סימן לט

ת"ר אלו כהן וחבירי כהן נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה עד שיהיה עמהם שלישי שנים מעידין על זה ושנים על זה אבל לעניין חשש ממזרות ועבדות אין צריך שום עדות כדאיתא בפרק החולץ גבי גוי ועבד הבא על ישראל וא"ל רב יודא וכן רבא כה"ג זיל גלי למקום שאינם מכירין אותך ויתנו לך בת ישראל כשרה וכן ההוא גוי דסליק ואכל פסחים בירושלים אף שכתב הרמב"ם בפ' י"ג דהלכות איסורי ביאה מי שאמר נתגיירתי בב"ה שנאמן במיגו שיכול לומר ישראל אני ודוקא בא"י ובימים הראשונים שחזקה הכל שם בחזקת ישראל אבל בח"ל או האידנא אפי' בא"י צריך להביא ראייה נראה דוקא אמה שאמר נתגיירתי דאין זה מיגו טוב מאחר שאינו בב"ה האידנא או בח"ל כולם בחזקת ישראל אבל אי אמר ישראל אני נאמן בלא ראייה כן דעת ר"ת והרמב"ן והרשב"א והטור ולא כדעת רש"י והרמ"ה ונחזור לבריית' רב יהוד' אומר אף להאכילו בתרומ' אינו נאמן עד שיהי' ג' והא דתנן איפכא בפרק ג' דדמאי החמרין שנכנסו לעיר ויש להן למכור תבואה ואמר אחד מהן שלי חדש כלומר אינם טוב ושל חבירי ישן שלי אינו מתוקן בתרומ' ומעשר ושל חבירי מתוקן אינו נאמן יהודא אומ' נאמן הא דסבר הכאר' יהוד' אינו נאמן לאו משום דחייש לגומלין דהא הכא לא חייש אלא דר' יהודא סבר מעלין מתרומה ליוחסין ומ"ה צריך אף בתרומה שני עדים ורבנן סברי אין מעלין מתרומה ליוחסין ורבנן סברי דהתם אינם נאמנים וחיישי' לגומלין היינו טעמא דאיירי שכל אחד מן החמרין יש כלי מחק שמוחקים התבואה בידו ומוכח שלמכור בא וכששואלין אותו לקנות אמר חדש הוא טבל הוא אינו רוצה למכור קנו מחבירי בודאי גומלין הוא שכשיגיע למקום אחר אומר חבירו עליו להיפך ורב יהודה לא חייש לכלי שבידו ובירושלמי מפרש טעמא דרב יהודא דהקילו בה משום חייהם של בני עיר שיקנו מהם תבואה ואין הלכה כרב יהודא וכן פסק הרמב"ם אבל תימא שלא ביאור אותה לשם בפירוש המשנה ולא בסיפא דאיירי דוקא בכלי אומנות בידו אבל רש"י פי' בזרעים כן לעניין תרומה דהכא פסק הרמב"ם כר' יהודא דאינו נאמן בתרומה דאורייתא לפי שסובר הלכה דמעלין ממנה ליוחסין ומתניתן דלעיל דמעלין לכהונה על פי עד אחד לאכילת תרומה היינו בתרומה דרבנן ומ"ה כתב כל מי שרואים אותו שאוכל בתרומה דאורייתא מעלין אותם ליוחסין אפילו לשמש ע"ג מזבח מ"ה כתב נמי שכל הכהנים בזמן הזה אפילו שאין להם יחוס מ"מ בחזקת כהנים הן שאוכלין בתרומה בזמן הזה דרבנן והוסיף הראב"ד אף בזמן הזה אין הכהנים אוכלין אלא תרומת ח"ל שהיא דרבנן ולא תרומת א"י שהיא דאורייתא אף בזמן הזה כמו שהוכחתי בפ' הערל ותימא לי במה שסובר הרמב"ם דמעלין מאכילת תרומה ליוחסין וליחוש דלמא עבד הוא וכן פריך לקמן בפרקן ומוקי לה שחלקו לו בבית הגרנות וסבר דאין חולקין לעבד תרומה בלא רבו אבל מאכילת תרומה לכ"ע אין מעלין וכן פ' התוס' להדיא ומ"מ נ"ל דשפיר מצינו לומר מעלין מאכילת תרומה ליוחסין כגון דמוחזק לן באבוה שהוא כהן רק שנפק עליה קלא דבן גרושה דכה"ג מעלין שפיר או שמוחזק לן שהוא ממשפחת ישראל בודאי אבל אינו יודעים אם כהנים הם כה"ג איכא למימר דמעלין ונמצא דברי הרב מתוקנים קצת אבל מדבריו לא משמע הכי אלא סתמא כתב גם מה שכתב שהכהנים בזמן הזה שאין להם יחוס אוכלים בחזקת אבותם בתרומה דרבנן לא נהירא אלא אפילו דאורייתא הי' אוכלין בזמן שהיו להן אפר פרה אפילו אחר החורבן כמו שכתוב ר' ברוך בעל התרומה ולא בעינא יחוס אלא מי שהורע כחו כגון אותם שבימי עזרא שבקשו כתבם ולא מצאו כמו שפי' התוס' ומשום האי ריעותא לא היו אוכלים זבחים ואפילו תרומה דאורייתא לא היו אוכלין כדאיתא בסוגיא אבל בשאר כהנים אחר שבטל היוחס אוכלים אותם על פי' חזקת אבהתא לולי האידנא משום טומאה אין אוכלין תרומה א"י כלל כדפ' בהערל ולענין פסק הלכה נראה דהלכה כרבנן בכל דוכתא לגבי יחיד ועוד דוחק הוא לאוקמי סתמא דמתניתין בתרומה דרבנן דדוקא לקמן בסוף פירקן מוקי סתמא תלמודא מתניתין בתרומה דרבנן משמע היכא דלא פריש איירי אף בתרומה דאורייתא ועוד מאחר דפליגי לקמן ר' יהודא ור' יוסי סבר אין מעלין הלכה כר' יוסי לגבי ר' יהודא וכן סבר נמי ר"י לקמן וסתמא דמתניתן דמוקי לקמן כר' יהודא אין ראייה כאשר אפרש לשם ועוד כל הך ברייתות דמביא בסוגיא ראייה לנשיאת כפים מינייהו כולהו ס"ל דאין מעלין מתרומה ליוחסין לפי מאי דדחי תלמודא והא דאין נאמן להשיאו היינו באשה בדוקא מד' אימהות וכדי שישמש בנה ע"ג המזבח וכדפי' ר"ת ושם בפ' עשרה יוחסין ע"ש סי' ה' וסי' י"ב:

תוכן העניינים

ים של שלמה על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה