ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ב · סימן לט
מתני' וכן שני אנשים זה אומר אני כהן וזה אומר אני כהן אינם נאמנים ובזמן שהן מעידים זה את זה הרי אלו נאמנים ר' יהודה אומר אין מעלין לכהונה על פי אחד אמר ר' אלעזר אימתי במקום שיש עוררין אבל במקום שאין עוררין מעלין לכהונה על פי עד אחד רשב"ג אומר משום ר' שמעון בן הסגן מעלין לכהונה על פי עד אחד ופריך בגמרא רשב"ג היינו ר' אלעזר ות"ק לא פריך דחייש לגומלין איכא בינייהו דת"ק לא חייש לגומלין אפילו גבי כהונה ומעידים זה לזה ור' אלעזר דוקא על פי עד אחד מעלין ולא במעידין זה את זה דס"ל דחיישינן לגומלין ובאלפסי גרסינן רשב"ג היינו ת"ק והיינו הך וה"ק אי רשב"ג איירי במעידים זה את זה וקמ"ל דלא חיישינן לגומלין היינו ת"ק ואי בעד אחד מיירי בלא גומלין היינו ר' אליעזר וכן פי' הר"ן אבל מדברי הרמב"ן בפי' המשנה משמע שת"ק ור"א פליגי במצטרפין ואינו נראה ומ"מ אין נפקותא בדבר ומשני דבמצטרפין לעדות קמפלגי והב"ע דמוחזק לן בחד דאבוה כהן הוה ונפיק עליה קלא דבן גרושה ובן חליצה ואחתיניה מכהונה אע"ג דאין ערעור פחות משנים ה"מ לאפוקי חד דלא הוה ערעור אבל קלא דלא הוה כנגד אחד שום עדות מחתינן ליה משום דמעלה עשו ביוחסין ואתא עד אחד ואמר שהוא עצמו כהן ולא בן גרושה וכו' ומעלינא ליה דבמקום קול חד מהימן ואתי בי תרי ואמרי בן גרושה ובן חליצה והדר אחתינה ליה ודוקא תרי אבל חד לא ולא נימא אוקי עד בהדי עד ונשאר הקול ויפסל מחתימת הקול אלא אמרינן אוקי הקול בהדי עד אחד דכשרות בחזקת כשרות ואין ערעור פחות משנים הלכך בעינן תרי ואח"כ אתא עד אחד ואמר ידענא ביה דכהן הוא ר"א סבר כה"ג אין מעלין לכהונה על פי עד אחד שבא לסוף מאחר שיש שם שני עדים עוררים ועד הראשון אינו מצטרף דלא העידו בבת אחת ורשב"ג סבר דלעולם מעלין לכהונה על פי עד אחד כלומר אפי' על אותו עד שבא לסוף לעדות כה"ג שפיר מצטרף ובפלוגתא דהני תנאי דתניא אין עדותן מצטרפות עד שיעידו שניהם כאחד ר' נתן אומר שומעין דבריו של זה היום וכשיבא חבירו למחר שומעין דבריו והלכתא כר' נתן והיינו כרשב"ג ולית הלכה כר' יודא ולית הלכה כר' אלעזר דחייש לגומלין אלא לעולם נאמנים וכתוס' והקשה רש"י אע"ג דמצטרפין לעדות ס"ס תרי ותרי הו' וספק דרבנן הוא כדמוכח בפרק ד' אחין דאמרינן אוקי תרי לבהדי תרי ואוקמינא גברא אחזקת קמייתא פי' אעד ראשון דאסקיניה דהא עדיין לא היו עוררין אלא קול בעלמא ומדבריו אנו לומדין דחזקת אבהתא לא מהני לי' וכבר סתר אותם התוספת והרמב"ן וסברי דכה"ג לא מקרי חזקת אלא עיקר שחזקת אבהת' הוא דמסייע וכן כתב הרמב"ם בפ' ב' דהלכות ביאה דהיינו אמו שהיא בחזקת כשרות שהרי בכשרות' נולדה ולא אומרים שהיא גרושה או זונה או חללה ומ"ה נראה שאם יצא עליה קול שהיא נולדה חללה דתו לית לה חזקת כשרות ולא מתכשר האי בתרי לגבי תרי ומ"מ כתבו הטור בשם ר"י אפילו אית ליה חזקת דאבהת' מידי ספיקא דרבנן לא נפק והכא איירי בתרומה דרבנן וכן דעת הרשב"א וכן נראה עיקר דבכל תרי ותרי ספקא דרבנן וכמו שכתבתי בסי' נ"ז: