אור ברסלב
ים של שלמה על כתובות פרק ב › סימן כה

ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ב · סימן כה

סימן כד

אמר רב יהודא אמר רב שנים החתומים על השטר ומת אחד מהן או הלך למדינת הים צריכים שנים מן השוק להעיד על חתימת המת אבל הוא ואחד לא מצטרפי להעיד על חתימת המת דא"כ נפיק ג' רבעי ממון אפומיה דעד אחד החי ואנו על פי שנים עדים בעינן חצי דבר על פיו של זה וחצי דבר על פיו של זה שני וכתב הרמב"ם והטור אחריו שה"ה נמי אותם שנים שמקיימים חתימת השני לא יהא שום אחד קרוב לאותו העד המעיד על כתיבת ידו שהרי ג' רבעי ממון יוצאים ע"י קרובים והיכא דליכא שנים אלא הוא ואחד כיצד יעשה יכתוב בפני עדים חתימת ידו על החספא וישליכנו לב"ד כדי שיקיימו הב"ד כתיבת ידו מתוך כתב ידו שעל החרס שלא יהא צריך הוא להעיד על כתיבת ידו שהרי נתקיים בלא עדותו ויעיד עם אחר על כתיבת ידו השני ועיין בפ' ח"ה סי' ק"ט ולאו דוקא אחספא אלא ה"ה בריש מגילתא כדאמרינן בגט פשוט דליכא למיחש למידי וחרס דנקט לרבותא דאפי' בסוף החרס יכול לכתוב דלא יכול לזייף דהשטר שכתב על החרס פסול כן כתבו התוספת וכן דעת הרמב"ם שכתב אפי' על חרס משמע דכ"ש אריש מגילתא ומסיק בגמרא אבל אמגילתא לא לכתוב דלמא משכח איניש דלא מעלי' ויכתוב עליה מאי דבעי הנני הח"מ חייב לפלוני אלף זוז וכו' ותניא הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב גובה מנכסים בני חורין ומסיק הרי"ף דוקא שאמר לא היו דברים מעולם אבל נאמן לומר פרעתי ולא מצי אומר ליה שטרך בידי מאי בעי אלא בשטר שיש בו עדים דגובה מנכסים משועבדים וכן דעת הרמב"ם ואעפ"י דהוא נאמן לומר פרעתי מ"מ לא לכתוב אמגילתא דשמא יטעון האמת לא לויתי וכל האומר לא לויתי כאלו אומר לא פרעתי ואפי' בשבועה אינו נאמן אלא בעל השטר יוציא ממנו וכן דעת הרא"ש שנאמן לומר פרעתי ומה שהניח אצלו השטר היינו משום דכתב ידו לית ליה קול ופעמים שאדם שוכח שמסר לו כתיבת ידו אבל התוספת כתבו ואין נראה לר"י כי מניין לו החילוק כי הסברא נותנת דבכל שטר אין רגיל הוא לפרוע עד שיחזור לו שטרא וכן כתב בספר מצות גדול שמורי ר' יודא חולק בשם ר"י וכן דעת הראב"ד והרשב"א כמו שכתב ר' ניסי' וכן דעת הר"ז וכן דעת רשב' אף שמהר"ם כתב בפרק גט פשוט בסופו אף שרשב' חולק על רי"ף והמיימוני מספיקא לא מפקינן ממונא ונאמן לומר פרעתי בשבועת היסת נראה שאם היה ידע מהר"ם מרובי החולקים כגון ראב"ד ורשב"א ור"ז אולי הכריע כמותם וק"ו שלא ידע מר"י בעל התוספת שהרי לא הזכיר אלא רשב"ם ודרכו לבנות יסודו' על ר"ת ור"י ואולי כתב שלו לא מצא וכן האשר"י נמי לא הזכירו כי לא נמצא כתוב בחבורי התוספת אלא שר' יהודא קבל בעל פה מר"י שאין לחלק בין שטר בחתימת ידו לחוד לשטר שהוא בעדים ובפרט האידנא שמדקדקים בשטר על חתימת ידם ורוב הסוחרים מקפידים ומאמינים אכתיבת יד כמו בעדים ועוד יותר ליכא מאן דפליג דאינו נאמן לומר פרעתי ודינו כשטר מעליותא מאחר שכתב ידו יוצא ממקום אחר ואינו טורף ממשועבדים דקלא לית ליה ואי אין כתב ידו יוצא ממקום אחר פשיטא שנאמן לומר פרעתי במגו דלהד"ם דאפי' בשטר העדים הדין כך הוא ואם יש בו נאמנו' אפילו אינו מקוים אינו יכול לומר פרעתי אעפ"י שיכול לומר להד"ם ושטר חספא בעלמא הוא מ"מ מאחר שמודה' על כתיבת ידו ויש בו נאמנות א"כ הודאות ב"ד כמאה עדים דמי וק"ו בשטר שיש בו עדים וכן פסק בעל העיטר ואל תשגיח בדברי הטור שכתב אפי' נאמנות אין מועיל בשטר שאינו מקוים ויכול לומר פרעתי כי אינם עיקר בעיני דלית כאן מגו מאחר שהודה על עצמו שיהיה נאמן מי שכנגדו הוה כמגו במקום עדים ומ"מ אף לפי דבריו היכא שאמר אמנה הוא או כתבתי ללות ולא לויתי אם אינו מקוים פשיטא שנאמן ואם כתוב בו נאמנות אפילו על האי גונא שלא יכול לומר אמנה הוא או לא לויתי ממך שהרי האמינו בכתב ידו אכן הטור כתב עליו שבעל התרומת חולק עליו וז"ל ובעל התרומות כתב שהוא נאמן כיון שאין הכתב כלום אלא ע"י הודאתו בנאמנות שאפשר שהאמינו ואעפ"כ פרעו ולא תבע את שטרו ולפי שהיה בוטח בו כיון שאינו יכול לקיימו כי אם על פיו ע"כ ודעת זו היא המחייב בעיני' ובעלי התוספת ס"ל הך סברא מדמסיק התוספת בריש גיטין ובפרק קמא דב"ח דטענינן מזויף ליתמי וללקוחות דאל"כ לא שבקי' חיי לכל בריה שיוכל כל אדם לכתוב מלוה ולהחתים עדים מעצמו ולטרוף שלא בפניו מיתומים ומלקוחות ואי מזה אין ראיה דאפילו דלא טענינן להו מזויף טענינן להו פרוע וכו' מ"מ יש להוכיח דטענינן להו מזיוף דאל"כ כל אחד ובחוב שטר מכר או שטר מתנה ויחתום עדים ויגבה מיתומים ומלקוחות דהשתא לא שייך לומר פרעתי ע"כ והשתא אי ס"ל לבעלי התוספת כדעת העיטור למאי בעי לומר שיכתוב שטר מכר תיפוק להו שיכתוב שטר חוב ויכתוב בו נאמנות דשוב לא מצי למטען פרעתי שהרי אף אביהם לא הוה נאמן לומר פרעתי לדעתו אלא בודאי ס"ל כדעת בעל התרומות שיכול לומר פרעתי בכל עניין ולפי מה שאמרנו אינו נאמן לומר פרוע נגד כתב ידו כשהוא מקוים או שיכול לקיים שטר שכתוב בכתב ידו אני חייב לך ולא הזכיר שם המלוה כל המוציא שטר זה מידו גובה ולא יכול לומר לא לך אני חייב אלא לאיש אחר ואתה מצאתו במגו דאי אמרת פרעתי מאחר שאינו נאמן לומר פרעתי אלא שלא הוחזק כתב ידו שנאמן במגו דלא היו דברים מעולם והיכא שכתיבת יד של בעל דין מסייעו דפוטרו משבועה כתבתי בפ"ק דב"מ סי' ח' ודוקא בחתימת ידו אבל היכא שלא חתם שאר אלא שהוא כתיבת ידו נהי דמהני לגבות בו מבני חורין ולא יכול לטעון להד"ם כאשר אבאר אכן אם טוען פרעתי נאמן בשבועת היסת ואין שייך לומר שטרך בידי מאי בעי לכ"ע לפי שאין שטר עליו וגם אין דרך התגרות בכך והא לך לשון הרמב"ם והטור הביאו וכתב הרמב"ם דה"ה נמי לא חתם למטה אלא כתב אני פלוני בר פלוני חייב לך מנה אלא שבזה יש חילוק כשחתם למטה אפילו כל העליון כתב יד אחר גובה אבל כשחתם שמו למעלה צריך שיהא הכל כתיבת ידו דשמא חתם שמו בראש המגילה ומצא אחר וכתב תחתיו אבל כשהוא הכל כתב ידו תו ליכא למיחש לזיופא אפי' לא כתב שמו אלא שכתב אני חייב לפלוני כך וכך כיון שהוא כתב ידו לפיכך הפיתקו' שהשותפים מוציאין זה על זה הואיל וכתב ידם אפילו אין בו חתימה כלל אלא קבלתי ביום פלוני כך וכך גובים בו מבני חורין ואינו נאמן לומר להד"ם והיכא שחתם ידו למטה שאמרנו שלא יכול לטעון פרוע היינו בשטר איכא דליכא (ביה ריעותא אכן היכא דאיכא ביה ריעותא כגון שהוא שטר ישן או דמוכח מטענותיה דאיכא ביה רמאות נעמיד אותו על פסקי הגאונים שמהימן לטעון פרוע אפילו בשבועה אם לא שיש בו נאמנות והכל לפי ראות עיני הדיין והיכא שלא יכול לטעון פרוע מכח נאמנות שבו וכתב בו נאמנות אף לבאי כחו ויורשי המלוה באו בטענת שלא פקדנו אבא אין מועיל נאמנות כה"ג גבי יורשין אם לא בטענת ודאי עיין לקמן בפרק הכותב סי' ל"ו:

תוכן העניינים

ים של שלמה על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה