ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ב · סימן כא
ת"ר כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליו אפי' אחר כמו ימים פי' אם מסרו לו עדות וירא שמא ישכח יכול לכתוב בפנקסו לזכרון ומצניעו ומעיד עליו אפי' אחר כמה ימים אמר רב הונא והוא שזכרה מעצמו כלומ' עיקר עדות זוכר מעצמו רק שמתוך הכתב הוא מתבונן לעמוד על תוכן הדברים ותנאים בלי פקפוק ור' יוחנן אומר אפי' אינו זוכר שום דבר מעצמו אלא מתוך פנקיסו יכול לומר להעיד פי' אחר שראו בפנקסו וזכר דאי לאו הכי הוה מפיהם ולא כפי הכתב ולא מהני ועיקר דין מפיהם ולא מפי כתבם אם יכולים לשלוח עדותן בכתב כתבתי בפ' ד' אחין סי' י"ג אמר רבא ש"מ מר' יוחנן הני תרי דידעי סהדותא ומנשי חד מינייהו ומדכר ליה לחבריה ונזכר הדבר שפיר יכול להעיד כך פי' הרי"ף ורש"י וכל הגאונים והלכה כר' יוחנן דרבא מסיק אליביהו ורב האי גאון פי' הברייתא כותב עדות בשטר כגון שנמסרה לו עדות בקנין ושהתה לזמן מרובה ואח"כ בא המלוה ותובע עדותו יכול להעיד לו עדות בב"ד או אף לכתוב לו עדות על השטר ולא חיישינן שמא נפרע אותו החוב או שמא נמחל וכו' ולא אאריך בפירושו כי כותב אדם עדותו על השטר אינ' משמע כלל כפי' וכן הסוגיא הא דאמר רבא ש"מ מדר' יוחנן וכו' אינו מתיישב כלל אליביה וכן כתב עליו הרי"ף וכתב הרא"ש מ"מ יש לסמוך על דברי רב האי גאון שיכול האדם לחתום עדותו הנמסר לו ולהעיד עליו אחר כמה שנים ואין לחוש לפרעון או למחילה דלוה דאית לן למימר דאם איתא דפרע איבעי ליה לעדים שלא יחתמו או שלא יעידו ואיהו הוא דאפסיד עליה ע"כ וכן כתב הרשב"א א"כ אפילו לפי דבריו דוקא שהיה הלוה אצל העדים קודם שתבעו המלוה לדין אבל לא היה הלוה והמלוה אצל העדים קודם שתבעו לדין חיישינן דלמא פרע לו או מחל באותו זמן שלא היה הלוה והמלוה אצלם אלא שיש לומר טעמא אחריני מאחר דסתם קנין לכתיבה עומד א"כ הוי כאלו כבר נכתב השטר ולא ה"ל למפרע עד שיתן לו שובר ומ"מ נראה בעיני דאינו מן הנכון דכמה פעמים שוכח הלוה מי היו העדים דלא רמי אנפשיה לדוכריה אלא אמלוה ולא אלוה וסבר שדי לו בזה ששילם לו ואינו חושש מן המלוה מאחר שאין לו עליו שטר ע"כ אין ראוי לחתום ואין עדות זו מועלת אחר זמן פריעת החוב דאמרינן שמא פרע או מחל לו אבל קודם זמן הפירעון פשיטא שכותבין לו דסתם קנין לכתיבה עומד א"ל שימחה ומאחר שאינו מוחה כותבין ונותנין כדאיתא בפ' זה בורר ולא חיישינן למידי וכן דעת הרמב"ן דלא כרב האי גאון והאריך בראיות אף שיש לדחות מ"מ נראה דהכא מסתברא כדפי' וכן נראה מן הרי"ף שכתב פי' רב האי גאון והקשה על פי' רב האי גאון וכתב הלכך האי פירושו בתרא עדיף וטפי מסתברא ע"כ ומדכתב טפי מסתברא משמע שדברי רב האי גאון אינו מסתבר' בעיניו ועוד מצא הרמב"ן שכתבו מקצת הגאונים סיוע לדבריו שכתבו וז"ל לא שנו שכיב מלוה לא שנו שכיב לוה כל דסמיך לקניין כותב אבל ודאי משך מילתא ולא תבע ליה לכתוב איכא למיחש שמא פרע ואם הוא סתם הלוואה דלא קבע ליה זמן קודם דלישהא ל' יום כותבים ונותנים ע"כ והנה מה שכתב משיך למילתיה ולא תבעי משמע קצת אפי' קודם שהגיע זמן הפירעון אבל אינו נראה כלל וכן הרמב"ן גופא מודה בזה ולא פליג אלא כשהגיע זמן ומסתמא מפרש הא דמשיך למילתיה היינו עד אחר שהגיע לזמן הפירעון ומה שכתב בסתם הלואה ל' יום יפה כתבו שיעור זה ולאו משום שאין אדם פורע בתוך זמן וסתם הלואה אינה ניתנית לתביעה תוך ל' יום וכמו שפי' הר"ן דברי מקצת הגאונים דהא מוכח להדיא בריש ב"ב דגבי סתם הלואה אמרינן שפורע אדם תוך ל' יום אלא נראה מאחר שאין ניתנה לתבוע קודם ל' יום וסתם קניין לכתיבה עומד ממילא כותבין ואם הלוה הזה פורע לו הוה מודה להו בפני סהדי או היה שובר וא"כ איהו דאפסיד אנפשייהו אבל אחר ל' שהגיע זמן הפירעון חיישינן שמא פרע ולית לן לכתוב שטרא דאינו עומד שוב לכתיבה אחר שהגיע זמן הפירעון ואדרבא איכא לומר מדלא תבע בעדים לכתוב תוך זמן א"כ בוודאי פרע בזמנה והאמין לו ולא חש מעדים או לאו אדעתיה הילכך עידי קנין חותמים השטר קודם שהגיע זמן הפירעון בין מת מלוה בין מת לוה א"ל שמוחה בהם שלא יכתבו כדאית' בפ' המוכר את הספינה ובפ' ז"ב אבל אין נאמן לומר פרעתי אפי' לא כתבו אבל לאחר זמן אין כותבין כלל ונאמן לומר פרעתי וסתם הלואה כקנין עד ל' יום כותבים ונותנים כל זמן שאינו מוחה אבל מוחה קודם שכתבו ונאמן לומר פרעתי אפי' בתוך ל' יום ואחר ל' יום אין כותבין כלל וכ"ש שנאמן לומר פרעתי ולא כריב"ן שכתב אין חל שום קניין על סתם הלואה ועיין בפ' זה בורר סי' ל"ג: