אור ברסלב
ים של שלמה על כתובות פרק ב › סימן יח

ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ב · סימן יח

סימן יז

בר שטיא זבין נכסיה ואתו בי תרי ואמרו כשהוא שוטה זבין ותרי אחרינא אמרו כשהיה חלים זבין כלומ' כשהיה בכחו ובישוב דעתיה אמר רב אשי אוקי תרי בהדי תרי ואוקי ממונא בחזקת בר שעיא ואין חילוק בין הוא עכשיו לפנינו שוטה או תלים לא אזלינן בתר השתא מאחר שעתים שוטה ועתים ברי וכתבו התו' והרא"ש דוקא במקרקעי הוא דאמרינן הכי אבל מטלטלין לעולם הם בחזקת המוחזק כדמוכח בפ' השואל ובכמה דוכת' ומסיק לא אמרן אלא דאית ליה לבר שטיא חזקת של אבותי' באותה קרקע שמכר אבל לית ליה חזקת אבותיו אלא שהוא עצמו קנה בעתים שוטה בעתים חלים אמרינן ממ"נ אם מכירתו אינה מכורה א"כ לית ליה חזקה בגוה דג"כ כשהיה שוטה זבין ואינם שלו וע"כ המוכרים שלו אינם יכולין להוציא ממנו דחזקה אין העדים חותמים על השטר אלא בדוקא שבדקהו יפה שהיה חלים ואזלינן נמי בתר האי חזקה ולומר מכירתו מכורה אפילו היכא דאיכא עדות מכחשת ואומרי' כשם שקנה כשהיה חלים ג"כ מכר כשהיה חלים והעדים אחרים טענו שלא דקדקו יפה ואל תשגיח בדברי הר"ן שכתב דהאי שמעתא דאיירי דוקא שקנה בר שטיא הקרקע בשאר קניינים כגון בכסף או בחזקה בפני עדים ואותם העדים אפילו שראו המקח לא דקדקו אם היה שוטה או ברי ומ"ה אין מוציאים הנכסים מיד הלוקח להחזירן לבר שטיא שמא נמי כשקנה היה שוטה אבל אם באו בעלים הראשונים מוציאי' הנכסי' מידו של לוקח כדי להחזיר להן שהרי מבר שטיא יכולין להוציאו ובהכי איירי שמעתת' אבל אי הוה בשטר הוה ליה חזקה דאין העדים חותמים על השטר אלא א"כ בדקוהו והוה מוקמינין בר שטיא בחזקת נכסים ולא הוה מפקינין מיניה בעדות מכחשת וליתא דא"כ אמאי אמר לא אמרן אלא דאית ליה חזקת דאבות וכו' ה"ל למימר לא אמרן אלא שקנה בשטר וק"ו היכא דאיכא חזקת דאבותיה אלא כמו שפי' ומ"מ נראה היכא שבעלים הראשונים מודים שמכרו לו כשהיה ברי לא אמרינן כשם שהם מכרו לו בעת שהיה ברי מסתמא כך מכר הוא דלא אמרינן הכי אלא כשנוכל להפוך העניין ולומר ומה עתה כשהיא שוטה מכר דלמא נמי כשהוא שוטה לקח ולא דקדקו העדים יפה אלא מאי אית לך למימר וכו' וכן משמע לישנא דתלמודא כשהוא שוטה זבין אבל מודים אם היא כמו שיש לו חזקת אבותיו מה חילוק בירושה או במכר וכן אם הקנו לו הקרקע ע"י אחר במתנה דקנה קניין גמור הוא כמו חזקת אבותיו ואוקמינ' בר שטיא בנכסיה ודוקא במכר הוא דאמרינן הכי אף שהקנו לו ג"כ ע"י אחר לא זכה בהן זכיה גמורה דזכיית המקח אינו באה מכח המוכר בלבד עד שיהא גם הלוקח בר דעת וראוי להקנאה כי צריך גם הלוקח להתחייב לו בדמים ואדעתא דהכי קאי' מקני ליה ואם אין בו דעת להמחייב בדמים שיוכל המוכר להוציאן ממנו בדין לא גמר ומקני ליה אבל מתנה זכין לאדם שלא בפניו ואית ליה זכייה לשוטה מידי דהוי אקטן דאית ליה זכייה הואיל ואתא לכלל דעת גם זה היה עתים חלים כן כתב הרא"ש בשם הרמ"ה ודברים של טעם ומ"ה נראה גם כל מה שכתב הר"ן שאי אתו בעלים הראשונים היכא דליכא עדים שטר שיכולין להוציא אף מבר שטיא דליתא דג"כ אוקומני אחזקה שמסתמ' לא מכר זה אלא כדי שיתחייב הוא בדמים וא"כ בוודאי הם דקדקו עם עדי של אותו מכירה שהיו מכיריו יפה ולא היה שוטה ועוד נראה דלא כל כמיניה לומר שוטה היה בעת שמכר לו דא"כ שויה נפשייהו כרשעים להוציא ממנו ממון שלא כדין ואם אח"כ כשלא נצרך למעותיו נחזיר והלכך כל היכא שירש הבר שטיא הקרקע או שנתנו לו במתנה ע"י אחר או שמודים הבעלים הראשונים שמכרו לו כשהיה בריא ואח"כ מכר בעדות מוכחשת אוקימנ' הקרקע בחזקת בר שטיא אבל אם קנה בר שטיא והמוכרים אינם לפנינ' בין קנה בשטר בין קנה בחזקה הו' אוקימנ' בחזקת הלוקח והבעלים הראשונים לעולם אין יכולין לחזור ולומר שוטה היה כשקנה ממנו אפי' בלא שטר:

תוכן העניינים

ים של שלמה על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה