ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ב · סימן יב
כתב הראב"ד ז"ל היכא דפרע שמעון לראובן אחר שאמר שטר אמנה הוא וחזר ובא לגבות מלוי ואמר אינו אמנה שפיר גבה לי' מיניה כיון דמעיקרא לא הימניה לגבי אחרים אמרינן לאשתמוטי מינייה הוא דקאמר לגבי לו' נמי לא תפסינן לי' בהכי דהא אי לא פרע לאחרים מדידיה הוה מפקינין מיניה דלוה ויהיבנ' ליה השתא דפרע להו מדידי' גבי מיניה דלוה דלא גרע מאחרים והרב ר' יונה ז"ל היה אומר דאם תבע בעל חוב בב"ד לגבות משטר זה ובא המלוה ואומר שטר אמנה זה יש לדון זה כדברי הראב"ד שלא אמר זה אלא לדחות את ב"ת אבל אם אמר המלוה בלא תביעת ב"ח נראה דלגבי עצמו מהימן דהודאות בעל דין כמאה עדים דמי ולגבי ב"ח אינו נאמן וכתב הרא"ש ומסתבר הוא ואף ששלשה עמודי עולם הם השוו שאם תובע ראובן מתחילת כו' שחוזר שמעון ותובע בשטר זה אפ"ה לא הוכשר בעיני וחלילה לי לחלוק עליהם אלא שאם בא לפני מעשה לא הייתי מוציא ממון בשטר זה אם הלוה היה טוען אמת הוא שהוא אמנה או פרוע דהודאות ב"ד כק' עדים דמיא ולאו כל כמיני' לחזור ולומר לא נתכוונתי אלא לדחות זה מעלי ולעשות עצמו רשע שהיה בא להפקיע את ממוני אף שאינו רשע גמור דיכול לומר לאישתמוטי הוא דבעינ' מ"מ לאו כל כמיניה לחזור ולטעון טענה גרוע ולסתור דבריו הראשונים שלא כשורה וזה נשבע בנקיטת חפץ שפרע או אמנה הוא ואם טוען אמת שאני חייב לו אבל מחל לי מאחר שאמרתי שאינו חייב לי' או הוא פרוע יכול להשביעו היסת שלא מחל לו אלא להפקיע מב"ח נתכווין וכן אם מחל לו שמעון וחייבו הב"ד ללוי לשלם למלוה שני שהמחילה אינו מועיל כמו שפי' לעיל והלך שמעון ופרע וחוזר וטוען מלוי יכול לגבות ממנו שמחילה זו לא היה מחילה לגבי אחרים ולגבי דידי' נמי לא הוי מחילה רק שנשבע היסת שלא כוון במחילה זו אלא לדחות הב"ח מעליו: