ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ב · סימן יא
הקשו התו' וא"ת ולהימניה במגו דאי בעי מחיל ליה ומשני בחד שינוייא משום דאין אדם מוחל החוב שלו אבל השתא שאומר אמנה לא מפסיד מידי שסבר הלוה אינו גזלן וישלם לו ולא נהירא מאחר שאמר אמנה הוא ואינו חייב הוה כאלו מחלו כמו שכתבתי בפ' הגוזל בתרא סי' נ"ד בשם מהר"ם מי שאומר בודאי אינך חייב לי אינו צריך לשלם לו אפי' הוא יודע שחייב לו שכבר מחלו ואם תחלק הכא לא אמר אמנה הוא ואינו ת"ל אלא להפקיע מב"ח ה"ה אם מחל ליה נמי יאמר כך והר"ן כתב טעם אחר משום דמיכסיף ליה מקמי ב"ח שיאמר לו למה מחלת את החוב בכדי כדי להפקיע חובי ושלא לשלם לי אבל גבי שטר אמנה מצי אמר קושטא קאמר ודברים של טעם רק שאינו מספיק אלא היכא שהיה חייב לו לוי אחר שנשה מראובן אבל אם נשה לוי משמעון קודם שנשה מראובן שיכול לומר מחלתי לו קודם שלויתי ממך מאי איכא למימר אלא עיקר כמו שכתבו התוס' בשינויי בתרא מאחר דהא ר' נתן הוא שיעבוד דאורייתא אינו יכול למחול ולהפקיע חובו שלא כדין דדוקא המוכר שטר לחבירו דמכירת שטר הוא מדרבנן יכול למחול אבל לא במידי דאורייתא והא דמכירת שטר חוב מדרבנן הוא תקנת חכמים כדי שיוכל האדם למכור חובו מפני דוחקא כאשר כתב הרי"ף והרא"ש בפ' הספינה לא הכריע אי כדברי הרי"ף אי כדברי ר"ת שסובר מכירת שטר חוב דאורייתא אבל בתשובה כתב שבפ' מי שמת משמע כדברי הרי"ף והא דאמרינן בפ' החובל שיכולה האשה למחול הכתובה לבעלה היינו טעמא משום שעדיין לא הגיע זמנה של החוב לגבות דדלמא היא תמות מתחילה ואין כאן שיעבוד כלל וכן דעת הרמב"ם להדיא בפ' עשירי דהלכות זכייה ואף שדעת הרא"ש אינו כן אלא בשינויי' קמא דתו' מ"מ הטור גופא פסק היכא שחייב לאחרים שאינו יכול למחול וכן דעת הר"ן וכן פסק המרדכי ובפסקי התוס' מצאתי כן משמע כשינוי' בתרא עיקר ומ"ה כל מילי שהוא דאורייתא כגון מלוה ושכירות וגזילה מוציאין מדר' נתן ואינו יכול למחול ואף מסירות כמו שכתבני בפ' דו"ה פ' י"ח אבל כל מילי שהוא חייב מדרבנן משום קנס יכול למחול ונאמן נמי בטענת אמנה במגו שיכול למחול היכא דלא שייך למימר מכסף כמו שפי' היכא דחוב זה הוא קודם הרבה או בלא האי טעמא גבי מסירות לא שייך למימר מיכסף אלא כנגד בעל חוב ונראה שאפילו יש לו נכסים לשמעון בעת שמחל מ"מ אין המחילה מועלת מאחר דכל נכסי' דאינש משעובד לבעל חובו מדאורייתא עד שישלם לו ודוקא מלוה בשטר אבל בעל פה ואית ליה נכסי פשיטא דהוה מחילה ואין כאן מקום שתהא ח"ו עליו שיעבוד היכא דאיכא נכסים בהדי' אבל בשטר שפיר נופל עליו השעבוד אפי' גבי נכסים אחרים ולא כה"רן כמו שכתבתי בפ' דו"ה אבל אין להקשות ס"ס איך יכול למחול כל החוב דהא ס"ס מחוייב לשלם כפי דמים שקנה ממנו מכח דינא דגרמי כדלקמ' בפרק הכותב ובהגוזל קמא סי' כ"ו הוכחנו דכל דיני דגרמי הוי דאוריית' וא"כ איך ימחול כל החוב הא יש לו עליו שיעבוד כפי מה שקנה ואף אם תאמר דמלוה הכתובה בתורה לא ככתובה בשטר דמיא מ"מ לא גרע ממלוה על פה שלא יכול למחול אפי' יש עליו חוב על פה וצ"ל לפי זה שלא שייך לומר נשתעבד האחרון מכח דר' נתן ולא יכול למחול אלא היכא שכבר נתחייב לאחר אבל הכא קודם המחיל' אינו חייב לשו' אדם ולית גבי' הלואה שהרי אינו חייב לו מידי אלא במה שמחלו נתחייב לו מכח דיני דגרמי א"כ כבר נמחל השיעבוד ולא אתא לכלל דר' נתן ויתר דיני' ממוכר שטר חוב לחבירו ומחלו אכתוב בפרק הכותב בעז"ה אבל החילוקים דשייכו בדר' נתן כתבתי בפ' דו"ה סי' י"ח: