ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ב · סימן י
אמר רב יודא אמר רב האומר שטר אמנה הוא זה אינם נאמנים דקאמר מאן אילימא דקאמר לוה פשיטא כל כמיניה לפסולי פטר דמלוה אי דקאמר מלוה תע"ב אלא דקאמרי עדים ואי כתב ידם יוצא ממקום אחר פשיטא דלא מהימניה דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד וכיון ש שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ואי דאין כתב ידם יוצא ממקום אחר אמאי לא מהימני הפה שאסר הוא הפה שהתיר אמר אביי לעולם דקאמר מלוה וכגון שהוא חייב לאחרים וא"כ בעל חובו בא לגבות משטר זה כדרב נתן דאמר מניין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו מניין שמוציאין מן האחרון ונותנין לראשון ת"ל ונתן לאשר אשם לו וא"כ זה שאומר אמנה אינו נאמן לחוב בהודאתו לאחרים וה"ה דלא מצי למימר פרוע הוא ואפילו ששטר זה הוא ביותר מכפל מה שחייב וחב נמי לעצמו בהודאתו מ"מ אינו נאמן ודווקא שהוחזק השטר בב"ד או ביד שליש הא לאו הכי נאמן במיגו דאי בעי מצנע ליה כדמוכח בסוף פרק זה בורר ואיירי הכא אף שלא נודע לנו בעת הודאתו שהוא חייב לאחרים כיון שנודע לן אח"כ איגלויי מילתא למפרע שחב לאחרים ולא מהימן ודווקא שיש נאמנות בשטר אבל אין נאמנות בשטר יכול הוא לומר פרוע הוא דהא בעל חובו לא יכול לגבות שטר זה אלא מכחו ואין לו כח יותר ממנו שאם הוא היה תובע היה לו להשבע שלא נפרע והלוה אמר פרוע הוא וכן פסק הרא"ש והטור וכל כה"ג שאין לעולם לבעל חוב השני יותר שיפסיד עליו ממה שיש למלוה הראשון והוא דברי ר"ת כאשר כתב הא"ז פ' ח"ה כתב הרא"ש בתשובה ששאלת ראובן יש לו חוב בשטר על שמעון ושמעון על לוי אחיו ובא חבירו לגבות מלוי וטען לוי אתי גמלני חסד והלוינו להחזיק ידי והתנה עמי שלא יתבעני לפרוע אלא לכשארצה וב"ד מכירין טענתו קצת שהיה אמת אי הוה טענה או לא תשובה יראה אם תנאי זה מפורש בשטר שלא יוכל לכופו אלא לכשירצה אין לוי משעובד לראובן יותר מלשמעון אבל אם אין התנאי מפורש בשטר אע"פ שידוע הוא ששמעון לא היה נוגש את לוי אחיו לפרוע מ"מ בכל עת שירצה יגבנו מלוי אח"ז עכ"ל והיכא שמת הוא ונשארו יורשין הם גובין מלוי ונשבעין שלא פקדני אבא שפרוע וחוזרין ופורעין לראובן מהא דר' נתן והיכא שהיורשין אומרים ידענו שהוא פרוע י"א שהוא משביע היורשין היסת שהרי הוא טוען טענת ברי שירשו חוב זה מאביהן ויש לו לזכות בו וי"א שהוא נשבע שלא פקדני שמעון וגובה וסברא ראשונה הוא דעת בעל העיטר ועיקר שהרי בנים כרעיה דאביהון נינהו בכל מילי כדאמרי' בבבא בתרא וכי היכא דאביהם קיים היה נאמן לומר פרוע דע"כ בליכא נאמנות בשטר איירי דאי איכא נאמנות בשטר אפילו אביהם הוה חי לא הוה נאמן דחיישינן לקנוניא וא"כ הם מחויבים לישבע שלא פקדני אבא במקום אביהם והם אומרים שהוא פרוע ועוד היאך שייך לישבע שלא פקדני שמעון מה"ש לו ליפקוד לאחרים הלא הוא היה מפקיד לבניו לגבי הא דר' נתן אי אפשר לומר אלא שחייב לראובן בשטר דאי בעל פה או בכתיבת ידו ואינו מקויים הוה נאמן במיגו דפרעתי והוה משתבע ה"נ משתבע דאמנה הוא והיכא שלוי חייב לשמעון בעל פה בלא שטר ובא ראובן להוציא מר' נתן פשיטא בעיני שנאמן המלוה לומר פרוע הוא ואפי' שבועה אינו צריך אף שראבי"ה נסתפק בכה"ג מ"מ נ"ל מאחר שהמלוה גופא אינו תובעו ואומר פרוע הוא א"כ אין משביעין על טענת שמא והיכא שקבל הב"ח על לוי בפני ב"ד להוציא ממנו מכח דר' נתן והב"ד עדיין לא פסקו לשלם והלך לוי לשלם לשמעון אפי' בפני עדים נראה שחוזר ומשלם אף לראובן אף שבטור כתב בזה הלשון אחר שנתחייב בדין וכו' מ"מ עיקר כמו שפסק הא"ז דאפי' קודם שפסקו לשלם ואפשר הטור נמי ה"ק אחר שנתחייב בדין כלומר שתבעו בדין והודה שחייב רק שלא גמרו אם ישלם לו חוזר ומשלם לזה דמשעת העמדה בדין נשתעבד לו כתב הרא"ש בתשובה אע"פ שראובן מיתה בלוי שלא יפרע לשמעון לא מיקרי ראובן מוחזק בהכי דלא משתעבד לוי לראובן מדר' נתן עד שיתברר בב"ד ששמעון חייב לו: