ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן מג
תנן בפ' בתרא דעדיות העיד ר"י ור"י בן בתירה על אלמנת עיסה שהיא כשירה לכהונה ועיקר הפי' כמו שפי' התוס' והראב"ד והרמב"ם עיסה היא המשפחה שנטמע בה ספק חלל בין אחד בין שנים כל אלמנה מאותה משפחה היא בס"ס ספק בעלה הי' ספק לא הי' ואת"ל בעלה הי' ספק חלל וספק כשר וס"ס כשר אפילו בדאורייתא א"ל ר"ב קבלנו עדותיכם אבל מה אעשה שהרי גזר ר"ג שלא להושיב ב"ד על כך לקבל עדות כזה להקל לגבי כהנים אפילו מה שהוא מותר מן התורה ומדרבנן שהכהנים שומעין לרחק אבל לא לקרב כלומר שהם נהגו חומרא בעצמם ומעלה עשו ביוחסין ע"כ אין להקל להם פסק הרמב"ם כר"ג וכמו שגזר ר"י בן זכאי שלא להתירה לכתחילה אבל אם נשאת לא תצא דס"ס הוא אבל אם נתערב חלל וודאי אפילו אם נשאת תצא ונראה דה"ה אם יש בה ספק ממזרת או נתינים או עבדות דכשרי' מכח ס"ס ואפילו לכתחילה לישראל שריא ולא אסר ר"ג לכתחלה אלא לענין להנשא לכהונה כמו שפי' התוס' דמשום מעלה עשו ביוחסין אסרו וכן נראה להדיא מן הרמב"ם שה"ה ספק ממזר שריא לישראל שכתב וה"ה אם נתערב בה ספק ממזר או ממזר ודאי שאשת ממזר ואשת חלל איסור אחד הוא כלומר ודאי ממזר אסור ותצא וספק ממזר לא תנשא ולא תצא והיינו משום שהממזר פוסל בביאתו לכהונה כמו חלל ומדתלה הכל באיסור כהונה ובאלמנה ולא תלה בגוף המשפחה ולענין ישראל מה שנולדה מאותה משפחה שיש בה ממזרת שאם ודאי ממזרת אסורה ותצא וספק ממזרת אסורה ולא תצא משמע דלענין ישראל אין שום איסור אלא בתערובת ודאי ממזרת אבל לא בספק כלל ועוד מוכח להדיא מן הרמב"ם שכתב משפחה שקראו עליה עירעור דהיינו עדים שהעידו שנתערב בה ממזר או נתן כו' הרי זו ספק וכן הביאו הטו"ר משמע דוקא ממזר וודאי אבל ספק ממזר שנתערב אפילו ספק ליכא והיינו טעמא דס"ס היא ולא אסרו אלא לכהונה לחוד אבל לא לענין ממזרת ואף שיש מקשים הלא כתב ר"י בעל התוס' בענין תערובות שלא שרינן מכח ס"ס אלא או שניהם בתערובות או שניהם בגוף האיסור אבל אם אחד הוא מצד ספיקא ספק כשר ספק פסול והשני הוא מצד תערובות לא קרי ס"ס וכן פסקינן כותיה לענין איסור והיתר כמו שכתבו כל הבתראים וא"כ אמאי שרינן הכא ס"ס וי"ל דהכא אפילו בחד תערובת בדין הוא דלישרו דכל דפריש מרובא קא פריש וסתם לוקח אשה לוקח לביתו וא"כ הוי ניידא אלא משום גזירה וחומרא יתירה הוא דאסרינן מ"ה לא החמירו בס"ס א"ל גבי כהונה והטור כתב וז"ל משפחה שנתערב בה ספק חלל כל אלמנה שמאותה משפחה לא תנשא לכהן דשמא היא אלמנת החלל ואם ניסת לא תצא דהוי ליה ס"ס אבל אם נתערב ודאי חלל אפילו אם ניסת תצא עד שיבחן שאינה מאותה התערובת וכ"ש אם נתערב בה ממזר או ספק ממזר שאסור לכהן שישא מאותה משפחה ואפילו ישראל כיון שנתערב בה ספק איסור שאסור לישראל כגון ממזרת או נתינה אסור לישראל לישא ממנה ואם נשא הוי הולד ספק ממזר עכ"ל ולא יכולתי להבין דבריו מ"ט אוסר הולד משום ספק ממזר הלא הוא ס"ס וא"ת שסובר דספק ממזר שנתערב כו' לא קרי ס"ס אינו דהא גבי איסור חלל כתב לא תצא משום ס"ש ועוד הלא כתב הטור גופא לעיל סי' ב' משפחה שנתערבה בה ספק חלל או פסול אין צריך לרחקה שכולם טהורים לעתיד לבא ע"כ והאי פסול בפסול ממזרת קאמר כדמשמע להדיא בריש פר' עשרה יוחסין משום דהלכה כר"י דטהורים ממזרים ונתינים לעתיד לבא ומ"ה אמרינן כיון שנטמעת נטמעת ועוד הלא מוכח מן דלעיל והטור הביאו דדוקא משפחה שנתערב בה ודאי ממזר הוי ספיקא אבל ספק ממזר אינה ספיקא ע"כ נראה מה שכתב הטור כיון שנתערב בה ספק ט"ס אלא כך ראוי להיות כיון שנתערב בה איסור וקאי אודאי ממזר אבל ס"ס שרי אפילו לכתחילה גבי ישראל דלא שייך לומר מעלה עשו ביוחסין אלא לענין כהונה ועוד דאם פוסלו אתה מלבא בקהל משום ממזר חשוב כדיעבד כדפי' לעיל סי' מ"א עוד תדע דאי לישראל נמי אסרינן ס"ס כמו לכהונה לענין איסור חלל א"כ למה כתב בתחילה וכ"ש אם נתערב בה ממזר או ספק שאסור לכהן שישא מאותה משפחה ואפילו ישראל כו' ולמה חלקינהו לתרתי כהן וישראל ומאריך בענין הי' לו לכתוב מיד ואם נתערב בה ממזר או ספק אפילו לישראל אסור אלא בודאי דוקא ספק ממזר קאי אכהונה אבל לגבי ישראל אינ' אסורה אלא בנתערב בי' ודאי איסור ואמת כל מה שכתבתי הוא מדברי הרמב"ם ממש ומה שמסיק ואפילו ישראל כו' לא מצאתי בדבריו א"כ אין צריך לדייק כ"כ אחריו ואפילו את"ל שאינו ט"ס ע"כ צ"ל דה"פ בין שנתערב בה ספק איסור כלומר שהתערובת עשאו ספק אבל מתחילה הי' בודאי אבל בכ"ע אין לי ליישבו כלל וי"מ אותו דה"ק ואם נשא אז הוי הולד ספק ממזר לכתחילה דלא שרינן שום ס"ס לכתחילה בין איסור חלל בין איסור ממזרת אלא דוקא לא תצא מבעלה שהוא בדיעבד ולא קאמר הכא ואם נשא הוי הולד ספק אלא שלא ישא לכתחילה ישראלית אבל האשה לא תצא וא"א לומר כן חדא דלא שייך איסור לכתחילה אלא לענין חלל ואיסור כהונה כדפי' ועוד מאחר שהבנים בכלל ספק ממזרת ואסורים לישראל איך שרינא לה לבעלה שיה' חללה וירבה ספק ממזרים בישראל לכתחילה ועוד לא תמצא שם ספק ממזר בכל התלמוד והגאונים בענין איסור לכתחילה ולא דיעבד דאין שם ספק עליו אלא היו לו לומר הולד אסור לכתחילה משום תערובת ממזר אלא ודאי כדפי' והא דמשמע בפ' עשרה יוחסין דאף למאן דמכשיר אלמנת עיסה לכהן אבל הבת כלומר גוף המשפחה אסורה והיינו טעמא דלא שרינן מכח ס"ס מפני שלא הי' בה חזקת כשרות כמו לאלמנה מנה גופא שפי' התוס' מ"מ נראה אפי' לחותם דפוסלים האלמנה לכתחילה משום מעלה עשו ביוחסין כמו שקי"ל כר"ג ובדיעבד שרי הבת נמי שרינן בדיעבד ולא נימא דאליבי' אפילו בדיעבד אסור דכל ס"ס לעולם בדיעבד שרי בין האלמנה בין הבת לכהן ולענין ישראל כגון ס"ס דממזרת ונתינה ועבדות שריא אפילו לכתחילה והא דפליגי תנאי בברייתא בסוגיא איזהו אלמנת עיסה כל שאין בה ממזרת ונתינה ועבדות כו' איירי דוקא בקרו ליה ממזר ושתק ולא איירי בתערובת כלל ואני לא הבאתי הברייתא דפליגי בה בממזרת צילח וחלל שותק משום שנראה דדין זה לא נוהג האידנא כמו שכתב הראב"ד וז"ל כל אלו שאמרו ששתקותן פוסלתן לא אמרו אלא בדורות הראשונים שהיו ב"ד נזקקין על החרפות שאחד מחרף את חבירו כגון הקורא לחבירו עבד יהא בנידוי ממזר סופג את הארבעים וזה שתק ולא בא לב"ד כבר הודה אבל עכשיו השותק על המריבה הרי זה משובח אא"כ קורין לו שלא בשעת מריבה ולדעת ר"ת ופירשו לא איירי דצווח ושתק אלא במשפחת עיסה כלומר שנטמע בה ספק פסול כן דעת הרמב"ן והרשב"א וכן כתב הטור בשם ר"י וכתב דווקא שנתערב בה ממזר או נתין ואחד מהן מן המשפחה קורין אותו ממזר או נתין ושותק כו' אבל משפחה שהיא בחזקת כשרות אדרבה כי שתק עדיפא כדאמר בפ' עשרה יוחסין יחוסא דבבל שתיקותא וצ"ע לדברי הטור דאיך משכחת בנתערב בה ממזר או נתין אפילו לא קרי ליה חוששין לו משום תערובת כמו שכתב הרמב"ם והטו"ר לעיל דכל משפחה שנתערב בה ממזר כל המשפחה אסורה משום ספק וא"ל מ"ה מהני הא דקרי ליה ושתיק כדי שיהי' ודאי ממזר וכן משמע קצת לשון הטור שכתב וז"ל דאז הוי הוכחה שהוא הוא ע"כ זה אינו דבגמרא משמע דלא פליגי אלא לענין חשש ממזרות ולא לודאי וגם אינו מסתברא לומר מדשתק ודאי ממזר דלמא איהו גופא מספקיה ליה מ"ה שתק ומנין שודאי ממזר הוא ועוד אפילו אמר להדיא על עצמו שהוא ודאי ממזר אין בו דין ודאי ממזר להתירו בממזרת אלא בעדים אלא ע"כ בספק ממזרת קאמר אבל אין לומר דאפילו בודאי פסול איירי וקמ"ל כשר בצויחה דפשיטא אין להכשיר בזה דא"כ כל ספק ממזרת יטהרו במה שיצווחו שוב עיינתי בתוס' דמשמע להדיא לפי' ר"ת דלת"ק דהלכתא כוותיה איירי אפילו בודאי חלל צוח כשר וה"ה ממזר ונחין בישראל וצ"ל דאיירי כה"ג שהוא צוח ושאר המשפחה שותקים א"כ רגלים לדבר שהוא אינו ומ"מ נראה לענין פסק הלכה שלא להכשיר דדוקא לפי' ר"ח הכי הוא אבל לפי' רש"י אינו צ"ל כן ופי' רש"י עיקר כמו שפי' התוס' וכן משמע להדיא בתוס' דהא דעיסה איירי בנטמע בה ועליו רשב"א אמר להדיא בהך ברייתא כל שנטמע בה ספק חלל ומנ"ל דת"ק פליג עליה וגם מהסברה אין להכשירו ממה ששותקים השאר דלמא משום דמספקה להו והוא צוח כדי להכשירו אמת וא"כ דאחר דפסק הוא מנין לנו להכשירו בלא ראיה ובדיקה אמיתית ואני ראיתי שבימים שרבו המתפרצים ומוציאי דיבה ונלקה הדין וידיהם תקפה כולן שותקין במריבה אפילו אותן שקראו עליהן ערעור ויפה הם עושים ע"כ צדקו דברי הראב"ד בעיני ומש"ה השמיט הרי"ף והרא"ש הא דממזר ושתק ולא הביא בספרו בפ' בתרא דקדושין: