ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן מב
ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דר' יוסף היא אמרה מיני' נתעברתי והוא הודה לה א"ר יוסף למאי ניחוש לה חדא דהא קא מודה ועוד אפילו לא יודה לה וכגון שאינו לפנינו לבודקו דאי אמר לא מינאי פשיטא דממזר הוא שהלכה כר"ש דאמר נאמן לומר על אחד מבני' שהוא ממזר ק"ו על עובר זה אלא כדפי' שאינו לפנינו ואפ"ה כשר דהלכה כר"ג דמכשיר ברוב פסולים ואף דאמר שמואל לרב יודא הלכה כר"ג ולכתחילה לא תיעבד עובדה עד דאיכא רוב כשירים אצלה וגבי ארוסה כל העולם פסולים אצלה חוץ מן הארוס ה"מ לכתחילה אבל בדיעבד לא תצא אפילו ברוב פסולים וה"נ חשוב בדיעבד שהרי כבר נישאת לו ואתה בא לפוסלה עליו מחמת העובר א"כ אתה מוציאה מבעלה ואף העובר חשוב בדיעבד כדפי' לעיל סי' א' וצ"ל שאם מת הארוס קודם שנשאה לא תנשא לכהן אחר שהרי לא התרנוה אלא משום דיעבד אבל היכא שנשאת כבר ומת אח"כ נראה דמותרת דא"א לאוסרה אח"כ מאחר שכבר הכשרנוה והיכא שהוא מכחישתה ואומר לא מינאי אף שהולד ממזר מ"מ אינו נאמן לעשות' זונה אלא לו נפסלה דשויה אנפשיה חתיכה דאיסורא אבל אם ניסת אחר שמת לכהן לא תצא כן כתב הרמב"ם והטו"ר והריטב"א ולא נהירא כלל דלא אמר ר"ג ור"א נאמנת אלא בברי ושמא אבל בברי וברי בוודאי לא אמר ובזה כ"ע מודים והכא משוה דין ארוס וארוסתו להא דר"ג ובפ' אלמנה לכ"ג נאריך בזה אי"ה: