ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן מ
מתניתין הנושא אשה ולא מצא לה בתולים היא אומרת משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדהו והוא אומר לא כי אלא עד שלא ארסתיך נאנסת ומקחי מקח טעות ר"ג ור"א אומרים נאמנת ר"י אומר לא מפיה אנו חיין אלא תביא ראיה לדבריה היא אומרת מוכת עץ אני פי' מקודם שנשאתי לך וכתובתי מנה והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את ומקחי מקח טעות ר"ג ור"א אומרים נאמנת ורי"א כו' אר"י אמר שמואל הלכה כר"ג דנאמנת דאפילו שבועות היסת לא צריך אלא שמחרים עלי' כמו שכתב הרמב"ם והא דנאמנת להוציא ממון מחזקת הבעל היינו טעמא דאוקמינא איתתא אחזקתה ואמרי השתא הוא דנבעלה וא"ת כשהיא מכחישתו ואומרת בתולה אני אמאי אינה נאמנת נהי דהוי ברי וברי מ"מ נוקמה אחזקתה ונאמר עדיין בתולה היא ואפילו לאידך טעמא דשמעתתא דמהימנא משום מגו ה"נ להימנא משום מגו דמוכת עץ אני תחתך דכתובתה מאתים וגם לא פסלה נפשה מכהונה וי"ל התם היינו טעמא מאחר שהיא טוענת בתולה אני שהוא טענה מעולה ממה שהיא טוענת מוכת עץ דלא שכיח כולי האי לית לה מגו ועוד מאחר שהוא נאמן לגבה היכא שהיא מכחישתו אף כשיש לה מגו לא מהימנה דהוה כמגו במקום עדים אבל הכא שהיא מודה לדבריו ע"כ טוענת אנוסה תחתיך דלא שכיח לגמרי ופסלה נפשה מכהונה הסברה נותנות שמהימנה והיכא דטוענת מוכת עץ אני ג"כ אוקמא אחזקה שחזקת בנות ישראל שאינה מזנה ובודאי מוכת עץ וכ"ש אם אמרה מוכת עץ תחתך והוה לה נמי חזקה דגופא דעד השתא הוית בתולה והשתא הוא שנתקלקלה ודין מנה לי בידך והלה אומר אינו יודע כתבתי בהגוזל בתרא סי' כ"ד: