ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן כו
אמר רב יהודה אמר שמואל האומר פ"פ מצאתי נאמן להפסיד כתובתה וק"ו טענת דמים היכא שלא מצא כלל ואיירי בין באשת כהן בין באשת ישראל אף שלא נאסרה עליו מ"מ כתובתה הפסידה וכדאמר רב נחמן אמר שמואל משום רשב"א חכמים תקנו לבנות ישראל לבתולה מאתים ולאלמנה מנה והם האמינהו שאם אמר פ"פ מצאתי נאמן א"כ מה הועילו חכמים בתקנתם חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה ונראה דהאידנא שכל טורח הסעודה על אבי הכלה כגון בארץ אשכנזי לית לי' חזקה וא"כ חזקה דגופא עדיף מחזקת ממונו אפילו בברי. וברי דהולכין אחר הרוב דבתולה נשאת וחזקה דגופא וכן כתב הרשב"א להדיא ודבריו ישרים ודוקא היכא שמכחישתו או שותקת אבל אי אמרה נאנסתי תחתיו או מוכת עץ נעשית תחתך פשיטא דמהימנה לענין ממון לכ"ע אפילו [חסר תיבה א'] ספיקא וכתב הרמב"ם והוא מחרים סתם על מי שטוען שקר לחייבו ממון ומדלא פליגי אמוראי אהא שמעתתא משמע דהכי הלכתא וכן דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ורוב האחרונים ומה שכתבו התוס' דרב אשי דלקמן פליג ליתא כאשר אפרש בסי' ל"ה וכתבו הגאונים דוקא למנה ומאתים האמינהו אבל לא לתוספת דמנפשו כתב וכן דעת הרי"ף ולא כדעת הרשב"א שמחלק בין פ"פ לטענת דמים אלא לעולם אינו נאמן על התוספת א"ל בראי' ברורה כמו שכתבו הרמב"ם וכן דעת הר"ן ואף הרא"ש שכתב שנראה לי' מכח סברא אף לענין תוספת מ"מ אינו חולק עליהם והטור יוכיח שלא הביא אלא דעת הגאונים ומ"מ יכול להשביעה בנקיטת חפץ שהיתה בתולה ואח"כ תטול התוס' אבל היא אינה משבעת אותו על עיקר כתובה שלא ראה בתולים שנאמן בלא שבועה לפי שחזקה שאין אדם טורח כו' אבל תוכל להחרים על מי שטוען עלי' שקר כן כתב הרמב"ם בשם הגאונים וכתב עוד הרמב"ם ואם רוצה נקיימה אחר שהפסידה כתובתה חוזר וכותב לה מנה לפי שאסור לשהות עם אשתו שעה אחת בלא כתובה ונפל מחלוקת בין הגאונים יש שפסקו כתובת אשה דרבנן כדמשמע הכא להדיא ויש שפסקו כתובת אשה דאורייתא דהלכה כרשב"ג במשנתינו דסובר בפרק בתרא דכתובת אשה דאורייתא וכן ר"ע בפ' אלו נערות והלכה כר"ע מחבריו והרא"ש כתב אף שכל הגאונים הסכימו שהוא דרבנן מ"מ מה שאנו נוהגין שכותבין מאתן דחזי ליכי מדאורייתא היינו שתגבה חמשים שקלים האמורים בתורה משום שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ואסמכוהו אקרא כסף ישקל כמוהר הבתולות משמע שיש להן מוהר ולא כדעת הרמב"ם שמגבין לה חמשים סלעים מדינה שהן שמינית בסלע צורי ודברי הרא"ש נראים דאי כדברי הרמב"ם מאי תקנו שלא תהא קלה בעיניו מאחר שהוא כ"כ מועט אבל מ"מ קשה כתובת אלמנה שכותבים לכ"ע דחזי לכי מדרבנן לא תגבה אלא כ"ה סלעים מדינה וכ"ע מודים שכתובת אלמנה היא לעולם החצי של בתולה כדמשמע לקמן במתניתין דכהנים וכן פוסקים התוס' להדיא דאף של אלמנה היא של צורי בפרק מציאת האשה לכן אני אומר דכתובת אשה דאורייתא הוא מקרא דכסף ישקול כו' כי משמע בכמה מקומות בהאי מסכת שהוא לימוד גמור ומ"מ ק"ל שפיר דהלכה כרב נחמן ולית מאן דפליג כמו שכתבתי לעיל והיינו טעמא דמדאורייתא אם אינו רוצה להנשא או להיות אצלו עד שיעשה לה מוהר כתובה הדין בידה אבל היכא שהיא אינה תובעת או מוחלות לו וכ"ש התנה עמה מתחילה הרשות בידו אבל חכמים תקנו שאסור לשהות עם אשתו בלא כתובה והם תקנו גם כן לוותר משלהן שאם יטעון עליהם שיהא נאמן אף נגד כתובה שהוא מדאורייתא ומש"ה הכותב כתובה דחזי לכי מדרבנן הכתובה פסולה וכן פסק מהר"ם ועיקר והר"ן כתב בסוף כתובות ועכשיו נהגו לכתוב בכתובה דינרין גדולים של כסף צריף שמונה זוזי של כל דינר ודינר וחשבון של הדינרים כתב שהרמב"ן כתב שהדינרין הגדולים הם דינרי צורי שיש בכל דינר ודינר שמונה דינרין מדינה כדאמרינן בפ"ק דקדושין דקרי אינשי לפלגא דזוזי איסתרא כלומר פלגא דזוזי דצורי הוא סלע מדינה ונמצא מטבע מדינה שמינית שבצורי שהרי יש בכל סלע צורי ד' זוזי ומצא הרב ז"ל ששמונה גרעינין של חירוב עושין אריונץ לפי משקל הארץ הזאת ואמרו הגאונים ז"ל שהפרוטה משקל חצי שעורה ובגרעיני של חירוב הנקרא גרה יש בה משקל ד' שעורות ונמצא דלפום מאי דק"ל דקצ"ב פרוטות בדינר כלומר בדינר של צורי שיש בדינרי צורי ג' אריונץ ונמצא במאתים של מדינה שהם כ"ה דינרי צורי ע"ה אריינץ שהם ד' אוקיס וחצי אוקי' וג' אריינץ של כסף צריף לפי משקל הארץ הזאת ע"כ ואף שדעת הר"ן כדעת הרא"ש מ"מ הבאתי אותו כדי לידע שיעור סך כתובה ועיקר דבר זה תמצא לקמן פ' מציאת האשה סי' ז':