ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן כ
מסקינן בפרק הישן החתן ושושבינים וכל בני החופה פטורים מן הסוכה כל ז' היכא דנשא ערב הרגל משום דבעי למיחדי ופריך וליכלו וליחדו בסוכה ומשני אין שמחה אלא בחופה וכתבו התוס' משמע מכאן שאם החתן ושושביני' הולכין לאכול במקום אחר חוץ מחופתו ואפילו כלתו עמו שאין מברכין שהשמחה במעונו ולא ברכת חתנים כיון שאין שמחה אלא בחופה וצ"ע מה היא החופה אי במקום שמברכין ברכת נשואין דהיינו תחילת נשואין א"א לומר כך דפעמים מברכין אותה ברחוב העיר כשהעם מרובין ולא יכולים לכנוס בבית אחד אלא במקום עיקר ישיבת חתן וכלה קרוי חופה ושם מברכין כל שבעה ולא במקום תחילת נשואין העשוי לאקראי בעלמא עכ"ל וכן פסק הא"ז בשם ריב"א וכתב הרא"ש ובאשכנז נוהגים שעושין אפריון ומושיבין החתן וכלה והוא נקראת חופה ונראה שלא באו למעט דחופה שאנו עושים אפילו ברחוב העיר דלא מקרי חופה שוודאי היא חופה לשם נשואין עלי' לכל מילי בפרט שאנו מארסין ג"כ לשם רק שאינו קרוי עיקר חופה לשמחה אלא מושב החתן והכלה ושם מברכין כל שבעה אבל להיות תחילת הנשואין לעולם חופה שלנו אתחלתא דנשואין הוא ובחופה זו היא נקנית ושם חופה עלי' כמו שכתבתי בסי' י"ז ולענין פסק הלכה כתב הרא"ש וז"ל ונראה דמהכא אין ראי' שאין לברך ברכת חתנים במקום שהחתן והכלה הולכין לאכול בבית אחד דה"פ דאין שמחה אלא בחופה כיון שאין דעתו להניח חופה אלא כדי לאכול בסוכה ואח"כ חוזר לחופתו אבל אם הולך לגמרי לבית אחר הוא וחבריו אחריו ועושין אותו בית עיקר גם שם נקראת חופה ויכול לברך שם ברכת חתנים וכן היה מעשה באדם אחד שהלך עם כלתו לעיר אחרת והצריכו לברך שם ברכת חתנים עכ"ל וכן פסק רבו מהר"ם ואנו נוהגים כדבריהם בפרט במדינתי שאין שם מושב מקום קבוע לחתן וכלה אלא היכא שאוכלים החתן עם הכלה והשושבינים קרוי מקום חופה וברוב מקומות החתן והשושבינין אוכלין בבית אחד והכלה עם שושבינים בבית אחר גם בס' חסידים כתב שאין לברך שהשמחה במעונו היכן שיושבין אנשים ונשים בחדר אחד כי השטן מקטרג ואין שמחה לפני הקב"ה ואני הגבר אשר ראה עני עמי שכמה קלקולים באו מזה ומ"מ מנהג יפה כשמברכים ברכת חתנים דהיינו כל ז' ברכות שמוליכים הכלה במקום החתן דז' ברכות על עיקר הזיוג וחיבור נתקנה א"כ ראוי לברך על שניהם אבל בברכת אשר ברא לא נהגו לדקדק ואפילו כשאין עושין שום סעודה לכלה כגון בתוך ז' ימי המשתה שעושים הקרוים סעודה לחתן לחוד אפ"ה מברכין אשר ברא וא"ל דאין שייך לברך אלא במקום סעודת חתן וכלה דהא עיקר הברכה על שמחת החתן נתקנה ואלמנה לבחור יוכיח כדפי' לעולם י"ב וכן נראה מהתוס' דלעיל שכתבו אפילו כלתו עמו כו' משמע במקום שמברכין ברכת חתנים מברכין אפילו בלא כלה כלל עוד כתב הרא"ש וי"א שאם אוכלין בד' וה' בתים שאין מברכין שהשמחה במעונו וברכת חתנים אלא בבית החופה כלומר במקום החתן כדמשמע הכא שאין שמחה אלא בחופה ונראה שאם יש שמש שמשמש בכל הבתים השמש מצרפן ומברכין בכולן כל ז' ברכות בין ברכת אשר ברא והשמחה במעונו כדאמרן בפרק ג' שאכלו שהשמש מצרפן לזימון ק"ו לענין שחשובים כעין סעודה אחת מעין שמחת נשואין וה"ר יחיאל אמר בשם ה"ר יודא שאפי' בלא שמש כיון שהתחילו לאכול בביתו עם אותן שבחופה בפ"א כולן חשובין כאחד לשמחה ומברכין ברכת חתנים כיון שאוכלין מן הסעודה שתקנו בשביל החופה ובני החופה וכן עמא דבר ע"כ וכן אנו נוהגים דסעודה מוכח עליהם וגם א"א שלא יבא גם השמש שמשמש בבית החתן וישמש מעט בבתים אחרים אבל שמשי הסעודה שאוכלין אח"כ ביחד אפילו הם עשרה אין מברכין כלל ז' ברכות וכן כתב הכל בו ולא כר' טוביה שאמר שמברכין אכן שהשמחה במעונו נראה לברך דכוס קבועין הילולא הן: