ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן יט
מסקינן משבעה עד שלשים בין אמר לקרואים מחמת הילולא בין לא אמר להם מחמת הילולא מברך שהשמחה במעונו היכא דאיכא קרואים משלשים ואילך אי אמר מחמת הילולא אין ואי לא לא ואי אמר מחמת הילולא עד אימת עד תריסר יראי שתא וסי' נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח ומעיקרא מאימת פי' רש"י קודם החופה אבל אחר ברכת אירוסין מכי רמי שערי באסינתי פי' שהי' מטילים ושורים שעורים בעריבות מים לשכר או שזורעים בעציץ שעורים לסי' חתן וכלה לומר פרו ורבו כשעורים הללו וכתב בס' המצות והאידנא דערבה כל שמחה אין לומר כלל אחר ז' לא אשר ברא ולא השמחה במעונו וכן כתב הטור אבל שהשמחה במעונו מברכין אחר אירוסין קודם החופה כשמתחילין להכין צרכי סעודת החופה ודוקא כשעושים סעודת מריעים וסעודת אירוסין והיכא שלא הכין עדיין לחופה פסק ר' שמואל בן חפני דאפילו בירכו ברכת אירוסין אין מברכין שהשמחה במעונו ורב פפא דבירך משעת אירוסין משום דטריח פי' שהכל הי' מוכן לחופה וכן פסק ראב"י ור' אפרים בר יצחק וריב"ן משפש"א פליגא ואמר דלא גרע משבוע הבן דלולי צערא דינוקא היו מברכין שהשמחה במעונו ורב פפא בשעת שידוכים הוי ולא באירוסין מ"ה אמרינן היינו טעמא דטריח לי' א"נ משעת אירוסין ואילך אבל בסעודת אירוסין עצמם אפילו לא טריח לי' מברכים ויש דוחים שאני מילה דכתיב שש אנכי על אמרתך ואני אומר פדיון הבן יוכיח דמברכים שהשמחה במעונו רק שבארצות האלו אין נוהגים משום דזימנין דמת התינוק אחר שלשים ואיכא מ"ד צריך לפדותו ומאחר דלשם אין מברכין דצערא איכא מ"ה לא חילק ואין מברכין בשום פדיון הבן וא"כ כ"ש ברכת אירוסין שבוודאי שמחה גדולה שמצא בת זוגו ואין צריך לירא שמא יקדימה אחר בתפילתו שראוי לברך ובעי"ט או שבת אין עושין סעודת אירוסין אלא מארסין ביום והסעודה אח"כ בלילה דומיא דנשואין וכן פסק הא"ז במסכת סוכה ברק הישן דאין עושין הסעודה בע"ש או בעי"ט ומשמע שם שעושין שפיר אפילו סעודה ראשונה של אירוסין או נשואין בי"ט וכן משמע מדברי רש"י בפ"ק דמ"ק אהא דמותר לישא ערב הרגל שמותר לישא לכתחילה אע"ג דז' ימים של סעודה היו ברגל ואע"פ דאין עושין סעודת אירוסין ברגל היינו עם האירוסין כגון שאירס בח"ה שאז אין עושין הסעודה משום דאין מערבין שמחה בשמחה ואירוסין עם הסעודה הוי שמחה שלימה אבל היכא שאירס או כנוס מבעוד יום הוי הסעודה טפילה לגבה ולא קרוי מערבין שמחה בשמחה אבל הרמב"ם והסמ"ג כתבו שאין עושין סעודת אירוסין וסעודת נשואין בי"ט דמשמע להדיא אפילו כנסה מבעוד יום אסור לעשות הסעודה דהא ס"ל להדיא דאין נושאין כלל במועד ויש ליישב דבריהם דאיירי היכא דכנסה בהיתר כגון מחזיר גרושתו מן הנשואין אבל היכא דכניס מבעוד יום שפיר דמי וכן פסק הרשב"א בתשובה וכן הריב"ש וכן פסק בתוס' בשם ריב"א וכן פסק ר' מנחם מעיל צדק הלכה למעשה אבל מארסין בערב י"ט ושבת ביום ועושין סעודה בליל י"ט ושבת נברך לאלקינו ונוסח אמר שהשמחה במעונו שאכלנו משלו [שורה זו צ"ע] והא דמברכים שהשמחה במעונו כתב הרא"ה אין הכוונה שיעשה ברכה בפני עצמו אלא יאמר נברך אלקינו שהשמחה במעונו שאכלנו משלו ע"כ ויש טועים ואומרים שהשמחה במעונו ושאכלנו בוי"ו וטעות גדול הוא בידם דהא אין מברכין אשמחה אלא אאכילה אלא שמזכירין מענינו נברך לאלקינו שהשמחה במעונו כלומר שהשמחה אינו משלנו אלא ממעונו במה נברך נברכיהו במה שאכלנו משלו אבל אין מברכים אותם במה שמשמחין דזה לא שייך לענין אכילת ברכת המזון ועוד ה"ל למימר שמשמחים ממעונו אלא סיפור דבר להזכירו מענינו ובעבור שהרבה לומדים טועים בזה כתבתי כל זאת: